10 תשובות
לא מחלה
זאת חרדה
לא.
היא הפרעה
זה אותו הדבר
הפרעה זו מחלת נפש כמו מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, מלנכוליה
חרדה זה קטגוריה אחרת ומאוד ספציפית
היא מוגדרת שונה ממחלת נפש
חרדה זה פחד מדבר לא ממשי. או פחד ללא סיבה הגיונית. לדוגמה חרדת בחינות
חרדה זה קטגוריה אחרת ומאוד ספציפית
היא מוגדרת שונה ממחלת נפש
חרדה זה פחד מדבר לא ממשי. או פחד ללא סיבה הגיונית. לדוגמה חרדת בחינות
הו באמת
טוב לדעת
טוב לדעת
לא
לא, חרדה חברתית היא סוג של חרדה, שבה את מרגישה שאת לא יכולה להיות עצמך ליד אנשים כי את מפחדת שישפטו אותך או שלא יאהבו אותך כמו שאת.
היא יכולה להתבטא בהמון דרכים, לדוגמא, יש כאלה שמעמידים פנים שהם מישהו שהם לא ויש כאלה שנגיד לא מסוגלים לדבר עם אנשים, או לאכול בסביבת אנשים ולעשות כל מיני פעולות שאנשים אחרים עושים.
אבל כן יש כמה קריטריונים שאם אין לך את כולם, אז אין לך חרדה חברתית.
הקריטריונים הם:
א. פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
ב. הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
ג. הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
ד. סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
ה. הפחד החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
ו. הפחד החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.
ז. הפחד החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
ח. הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
ט. אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.
סעיף ט לא ממש קשור, הוא פשוט יכול להשפיע על זה.
מקווה שעזרתי :)
היא יכולה להתבטא בהמון דרכים, לדוגמא, יש כאלה שמעמידים פנים שהם מישהו שהם לא ויש כאלה שנגיד לא מסוגלים לדבר עם אנשים, או לאכול בסביבת אנשים ולעשות כל מיני פעולות שאנשים אחרים עושים.
אבל כן יש כמה קריטריונים שאם אין לך את כולם, אז אין לך חרדה חברתית.
הקריטריונים הם:
א. פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
ב. הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
ג. הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
ד. סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
ה. הפחד החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
ו. הפחד החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.
ז. הפחד החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
ח. הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
ט. אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.
סעיף ט לא ממש קשור, הוא פשוט יכול להשפיע על זה.
מקווה שעזרתי :)
היא סוג של מחלת נפש אפשר להגדיר אותה גם כהפרעת נפש