קשה לחיות בעולם שכל הזמן רק מורידים אותך למטה רק אני חושבת ככה?

גם אני חושבת, אנשים צריכים לדעת איך לשדר יותר פירגון, אהבה, קבלה ואכפתיות אבל במקום כל אלה כל מה שרובם משדרים זה שינאת חינם, עצוב

לדעתי זה תלוי.

אם יודעים שזה זמני ושעוד תהיה הזדמנות לשנות את זה, אז יש תקווה במקרה הזה, מטרה להמשיך בשבילה, ואז עם כל הקושי מוצאים את הכוח להמשיך.
התקווה היא הכוח להמשיך, הדלק לחיים.

אבל אם חושבים, או "יודעים" שזה ישאר ככה לנצח, אז זה כן קשה.

אבל אני חושבת שתמיד יש את הדרך להתעלות על זה, הרגעים הקטנים האלה שנותנים תקווה וגורמים לנו לחייך, התחביבים, החלומות, ועוד..
העולם הוא לא רק אפור/שחור, יש בו עוד המון צבעים.
השמש תמיד זורחת, פשוט אנחנו לא תמיד רואים אותה.

ברור. אבל אלה החיים.

גם אני חושב ככה