נגיד ואתם הורים, וגילתם ש...

אם ח'ו זה היה קורה לא הייתי עושה דברים על סמך עצמי אלא מתייעצת עם איש מקצוע.

כאפה

לא הייתי כועסת, הייתי מאוכזבת. מעצמי בעיקר.
הייתי מרגישה שלא חינכתי את הבן שלי מספיק טוב, שלא נתתי לו מספיק. הייתי תוהה מה עשיתי לא בסדר, כי נער לא סתם קם בוקר אחד ומחליט לפרוץ לבתים, להתבריין, לעשן...
הייתי מענישה אותו בהתאם, נועלת אותו בבית עד שיבין את חומרת המצב. אבל לא מתוך כעס, מתוך דאגה. כי אם הוא ימשיך ככה הוא יכול להגיע למקומות מאוד נמוכים, להסתבך עם עבריינים, להיעצר, ואפילו לאבד את החיים שלו.
אבל יותר מזה, לא הייתי מפסיקה להעניש ולהאשים את עצמי במעשים שלו.

הייתי מאוכזבת מאוד.. הייתי מדברת איתו

מרביץ לו עם חגורה ושולח אותו לפסיכולוג

הייתי מעניש לוקח את הפלאפון ומטפל בו

אני מניחה שהייתי מאוכזבת,ממנו וממני.
הייתי בודקת מה גרם לו לעשות את זה ומנסה לתקן הכל כדי שלא יחזור על עצמו יותר

מכבה לו סיגריה בעין

שון החמוד. אני מקווה שהפסיכולוג זה בגלל שיש לו אבא מכה כן,

הייתי מדברת איתו. הייתי שואלת אותו למה הוא עושה את זה ואם זה מה שהוא רוצה או אוהב לעשות.
מתייעצת איתו ועוזרת לו. ואם משהו אז הייתי הולכת לאיש מקצוע

לוקחת אותו לפסיכולוג בדחיפות

וואו עוצרת הכל.
ממש הכל
ומתחילה לטפל.. שישאר בבית, אני ובעלי נדבר איתו, גם טיפול זה אפשרי

מה כל הקטע של המינוסים לא התכוונתי להרביץ לו ממש!! אין דבר כזה שאבא שלכם לא כעס עליכם והרים עליכם כמעט את היד. אני מתכוון להיות אבא נורמלי! פשוט לדבר איתו אבל להפחיד אותו זה נראלכם בסדר שילד עושה שטויות כאלה?! ואבא שלו רק מדבר איתו.

הייתי שובר אותו ואז מדבר איתו על זה ואני לא בן אדם אלים אבל מה לעזאזל? כאילו להבין דבר כזה בבום על הבן שלך זה וואחד דבר

לפני הכל הייתי לוקחת אחריות על המעשים שלו,
כי מן הסתם זה אומר ושאני ובעלי עשינו משהו בדרך החינוך שלו שלא הייתה בסדר אם הוא הגיע למצב שהוא הגיע.
ילד לא מדרדר ככה אלא אם כן ההורים לא היו מחוברים מספיק למצב שלו בשביל גם להבין מוקדם יותר מה עובר עליו.
מניחה שהייתי מספרת לבעלי, מחכה לילד שיגיע הביתה ופשוט יושבת איתו לשיחה הגיונית.
לא הייתי מרימה ידיים לעולם. אני חושבת שילד בן 15 מפותח מספיק רגשית להקשיב גם למילים.
כן הייתי עושה לו שיחה מפחידה של "לאן אתה רוצה להגיע בחיים שלך"
הייתי מענישה אותו ולוקחת לו את הפלאפון אבל גם הייתי באה טיפה בעדו שלא יחשוב שאני השטן.
כלומר, הייתי אומרת לו, אם אתה רוצה לעשן, (סיגריות כמובן) הוא יכול כל עוד הוא מספר לי ואני מודעת לדברים האלו. מצידי גם שיעשן בבית, העיקר שלא ידרדר לדברים אחרים כמו להיות ברחוב ולעשן סמים.
אחרי זה גם הייתי פונה ליועצת ביהס

אבל אי אפשר באמת לדעת מה לעשות עד שבעולם האמיתי יש לך ילד

חגורה

הייתי מושכת אותו באוזן לוקחת אותו לכלא שיכיר כמה פושעים ויבין שהוא לא רחוק מהם ואז נראה אם יהיה לו תביצים להמשיך ככה

לא הייתי עושה כלום, כי לא יהיה לי ילד.

אני פשוט הייתי מתעצבנת ומאוכזבת,
והייתי מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר ותוהה מה הוא מרגיש עם הדברים שהוא עושה,
ואומרת לעצמי למה אני נתתי 15 שנה מהחיים שלי כדי להפוך את הבן שלי למפלצת,
מבחינת עישון סגריות או כל דבר אחר רק שאהיה מודעת,
מבחינתי הייתי מענישה אותו עונש עם הלקח הכי חשוב בעולם,
שיגרום לו ללמוד להעריך את מה שיש לו ושיבין שדברים כאלה לא אומרים לעשות גם אם זה הדבר שהוא הכי רוצה לעשות בעולם.

נועלת אותו בחדר לשבוע

הייתי שולח אותו לפנימייה

הייתי מאוד מאוכזב מעצמי וממנו כי ידעתי שלא ככה חינכתי אותו ושגידלתי אותו להיות בן אדם טוב הייתי כועס עליו מאוד כמובן והייתי מחנך אותו בזה שהייתי מונע ממנו את כל מה שהוא אוהב ושולח אותו לפסיכולוג

הייתי מאוד מאוכזב כי חינכתי אותו על ערכים של טוב לב ונדיבות
ומתייעץ עם פסיכולוג

מנסים להתייעץ עם מומחים , לדבר לליבו , לנסות לומר לו כמה זה ישפיע לרעה עליו בהמשך . ואנסה לבדוק מה הטעות בחינוך.
אם לא עוזר , שולחים לפנימייה שמתאימה.

אממ שאלה קשה
אבל אני אדם נחמד
הייתי מדבר איתו
מנסה להיכנס לו ללב
כי אם נכנסים ללב של בנאדם רק ככה אפשר לשנות אותו באמת

עונשים לא נעימים ובנוסף לכך הוא יתנהג יותר רע אחרי זה. אלא אם כן הוא יפחד ממני אבל זה ממש לא מה שאני הייתי רוצה שהוא ירגיש (ואני מעדיף לומר מה שהוא היה רוצה ולא מה שאני הייתי רוצה)

אני אף פעם לא אעשה משהו רע במכוון לבנאדם

וגם אם לא מצליח לי, אני בחיים לא אתדרדר להיות אבא מעניש וצרחן
זה חינוך מגעיל להיות אבא כזה

בודק מה לא בסדר אצלי קודם כל כהורה והייתי מתייעץ אם אנשי מקצוע מה לעשות.

בחיים לא הייתי נותנת שסיטואציה כזאת תיקרה מהתחלה צריך לחנך ולשמור על חינוך של ילד אבל בגיל חמש עשרה קצת קשה לשנות בנאדם שרגיל למסלול דרך מסוים שהיא לא טוב אם הוא רוצה לשנות דרך זה צריך לבוא ממנו כי רק ככה זה ישתנה אבל אם את רוצה לנסות לשנות את הדרך תיקחי אותו לשיחה ותדברי איתו על הדרך שלו שהיא לא נכונה ותימצא דרכים לשנות את הדרך בחוקים ובכללים חדשים ומטרות חדשות והבנה שהדרך הזאת לא בסדר תוך כדי שיחה שהיא רצינית ולא פחות מזה צריך להעמיד במקום את העובדות ובהסבר נכון וקולע ומעמיק וקשוח ההבנה שלו תיהיה זה שהדרך שלו היא לא בסדר וזה יתחיל לשנות את ההתנהגות שלו זה לא יבוא ישר אבל עם התמדה וללא וויתור של חוקים וכללים ושיחות רציניות כל פעם שצריך על ההתנהגות הלא נכונה שלו זה ישתנה ואת תיראי את השינוי וכולם אני מאמינה עם הזמן ועם הדרך הזאת

לא הייתי מתחילה לצעות הייתי מדברת איתו אחד מול השני

הולכת לעזרה מקצועית

וואו פנימיה.

הייתי קודם מדברת איתו ואם אין עם מי לדבר פנימיה

הייתי מתחילה להתקרב אליו ולהסביר לו כניראה אין לו ממש צומת לב בבית והיה לו משהו בעבר .. או לחץ חברתי.. אני ייתקרב אליו יהיה איתו .

הייתי עושה לו שיחות ובעיקר מתאכזבת ממנו במיוחד אם סמכתי עליו.

יושבת בבית ותוהה לעצמי למה הייתי צריכה להביא אותו לעולם

מושכת לו באוזן, ריתוק ליומיים (בלי חברים, בלי יציאות וכו') והוא היה חוטף צעקות ממני.

הייתי מדברת איתו ,אלימות היא אף פעם לא הפיתרון וזה רק יגרום לו להתנהג יותר גרוע...

בכל מקרה זה לא נכון בהכרח שזה בגלל טעות בצורת חינוך. להפיל את זה על עצמך ולהתמרמר זו לא הדרך.
אישיות של אדם מתעצבת המון גם על סמך החבר'ה. המון סיכויים שהחברה בה הוא נמצא היא זו שהפכה אותו 'למפלצת'.
זה יכול לקרות במשפחות הטובות ביותר,שרב הילדים יצאו מחונכים למופת ואחד מהם הוא 'כבשה שחורה'.
אתם כ'כ קשים עם עצמכם,בחיי.

שואל השאלה:
יאוו כמה נעיצות :)

התשובות שלכם יפות מאוד,

נ.ב קוראים לי- אני...אני...אני בובי בוטן
חחח הייתי חייבת