יש לי סיפור חיים קשה שמתי ששומעים אותו ממש מרחמים עליי, ואני שונאת את זה.

תסבירי שאת נבנית מהאירועים האלה, שזה רק העביר אותך חוויות שבנו את האופי שיש לך היום, שזה לא משהו שמשפיע עלייך לרעה היום.

שואל השאלה:
ואם אני חייבת לספר?
כאילו רשום את זה בעבודת שורשים ובקרוב כל השכבה תראה את זה. (אל תשאלו למה)

מכירה את ההרגשה..
תספרי את הסיפור שלך בביטחון ובאומץ.
תראי להם שאת חזקה למרות הסיפור..
העניין הוא איך את מתייחסת לסיפור.
אני סיפרתי למישהי משהו עצוב עליי והיא ישר היה לה פרצוף מרחם.. ואני לא התעצבתי גם או הראתי חולשה. להפך, הראתי ביטחון והבהרתי שאני בשלב אחר בחיים,תעשי ככה, תראי שאת שולטת במצב כרגע.

כל השכבה תראה?
שמעי, אם את לא רוצה, אל תספרי. את לא חייבת להוציא את הסיפור האישי שלך בגלל עבודת שורשים שלא משפיע על כלום ושום דבר בהמשך הלימודים.
את העבודת שורשים האמיתית תכיני לעצמך, את מה שתציגי בבית ספר תציגי סיפור אחר, משהו שאת רוצה לחשוף וזה לא מפריע לך.