אני מתגעגעת לסבתא..

אלה החיים לצערי פשוט תמשיכי הלאה

יאו אני כמוך. טיפה יותר גדולה ממך, אבל גם סבתא שלי נפטרה לפני הרבה שנים ולמרות שהייתי ממש קטנה הייתי מאוד קשורה אליה. אני מציעה לך פשוט לחשוב שהיא במקום שטוב לה, שהיא מסתכלת עלייך בגאווה.

סבתא שלי נפטרה כשהייתי בן 3, עכשיו אני 15 ואני לא זוכר כלום ממנה...
ותאמיני לי או לא, אני כל כך מתגעגע אליה וכבר קרה לא פעם אחת שכמעט עוד שנייה בכיתי כי אפילו איך היא נשמעת אני לא יודע.

כשזה מגיע, תנסי לעשות משהו אחר, לדבר עם חברות, לשחק משהו או אפילו לדבר עם ההורים על זה:)
זה לגמרי טבעי להתגעגע לבן אדם שהיה בחיים שלך ועכשיו כבר לא, אפילו אם 50 שנה עברו מאז

אני מבינה אותך
גם לי לפעמים יש רגעים או תקופות שאני פשוט מרגישה שאני מתגעגעת אליה וחסר לי לשמוע את הקול שלה או לבוא אליה בשישי וזה מפרק אותי אבל אני מרשה לעצמי לשחרר את הבכי ולדבר אליה כי אני מאמינה שהיא מקשיבה לי.
אין המון דרכים להתמודד עם אובדן של מישהו קרוב אבל הכי טוב שאני יכולה להציע לך זה לנסות להרגיש אותה ולדבר איתה ולהאמין שהיא שומעת אותך ושהיא שומרת עלייך ואיתך (:

שואל השאלה:
אני לא מסוגלת.. זה קשה מדיי.
קרו באותה תקופה כל כך הרבה דברים שלא הייתי מודעת אליהם באותה תקופה שגיליתי לפני בערך שנה,
כמו למשל שסבא שלי תלה את עצמו,
ובעלה של סבתא שלי בגד בה עם זונות..

אוי..
אני מציע לך לדבר על זה עם ההורים שלך, אני מאמין שהם לא ינפנפו אותך אלא יתייחסו לזה ממש ברצינות כי אכפת להם ממך ולפי איך שזה נשמע זה סיפור ממש לא קל..

שואל השאלה:
דיברתי איתם על זה מלא, הם עברו הלאה ממזמן, והם חושבים שזה יעבור לי עם הזמן, אבל קשה לי..
כל דבר מזכיר לי את זה ואני כל רגע בוכה, למרות שמהצד זה נראה כאילו אני חזקה.

אולי אם תפתחי את מה שאת מרגישה עם ההורים שלך אז תרגישי יותר משוחררת

שואל השאלה:
אני לא יכולה לדבר איתם עד יום רביעי, הם בחול ינשארתי עם אחים שלי בבית..

זה שהם עברו כבר לא אומר שגם את היית צריכה לעבור את זה כבר, תסבירי להם את המצב שלך שכל דבר מזכיר לך אותה ואת בוכה הרבה, אם הם יתעלמו מזה...
סליחה שאני אומר את זה אבל יש להם בעיה.
במקרה כזה מציע לך לדבר עם חברות שלך, גם לבכות להן זה בסדר:)

גם לדבר עם אחים שלך זה אפשרי, הם גם אמורים להבין אותך, אפילו יותר מההורים

שואל השאלה:
אני לא מספיק פתוחה איתן בשביל לבכות להן.
הן בטוחות שכבר עברתי את זה ואני חזקה..

שואל השאלה:
הם לא מבינים, הם גם לא יודעים את זה בכלל.. אני היחידה שיודעת וזה הורג אותי מבפנים, אני מעדיפה שהם ידעו שהם יהיו יותר גדולים..

אבל את לא מספיק חזקה בנושא הזה ולא עברת את זה, אין שום בושה בזה.
לגטימי לגמרי:)

שואל השאלה:
אני פשוט לא מסוגלת..
זה קשה לי מדי ואני פשוט לא מפסיקה לבכות מזה כי אני כלכך לא מאמינה שזה אשכרה קרה, אני עוד לא עיקלתי אפילו..

שוב...כשההורים שלך יחזרו, תספרי להם מה עובר עלייך בנושא הזה, אם הם כבר עברו את זה אז הם כנראה יכולים לעזור גם לך, וכנראה שגם תבכי אבל תזכרי שזה בסדר^^

שואל השאלה:
תודה..
עזרת לי מאוד..3>

סבא שלי נפטר כשהייתי בן 4 וחצי וסבתא שלי כשהייתי בן שנתיים. מסבא אני זוכר רק סוכריה מיוחדת שרק הוא ידע איפה להשיג, שהביא לי כל פעם שפגשנו אותו. הדבר היחיד שאני זוכר מסבתא זה אזכרה ראשונה שלה שהלכתי אליה... אין יום שאני לא מתגעגע.

על לא דבר:)
שמחתי לעזור, ובהצלחה עם הכל❤