10 תשובות
זה עצוב שזה קרה לך
זה מדהים איך שניסחת את זה
ויש לך תובנות עמוקות יותר מילדים אחרים בגיל הזה
זה מדהים איך שניסחת את זה
ויש לך תובנות עמוקות יותר מילדים אחרים בגיל הזה
יותר מימיזדהה
מרגשת.. ואת לגמרי צודקת, מנקודת המבט שלי קשה לי לראות ילדים לבד ואני בטוחה שקשה גם לעוד הרבה לראות את זה. ועדיין, עדיין חולפת בי המחשבה אם לגשת או לא, ואת האמת? כשאני לא נגשת אני מרגחשה חרא עם עצמי.
כי אני חושבת מה היה קורה אם הייתי במקום אחד מהילדים האלה.
ואת צודקת לגמרי, וראו את הבגרות שלך כבר אז
כי אני חושבת מה היה קורה אם הייתי במקום אחד מהילדים האלה.
ואת צודקת לגמרי, וראו את הבגרות שלך כבר אז
איך את עכשיו? (ממש אהבתי אגב)
בהתחלה לא רציתי לקרוא את זה כי זה נורא ארוך, אבל זה כלכך יפה ומרגש אני שמחה ככ שקראתי את זה.. פשוט וואו.
יש בעיה גדולה לילדים צעירים ולמתבגרים שהם לא מקימים את עצמם ועוזרים לעצמם.
דברים משתנים. אנשים משתנים. חבורות מתפרקות וחבורות חדשות נבנות. ככה זה.
מבינה שאת עצובה, מבינה שזה קשה, אבל תאספי את עצמך ותלכי לדבר עם אנשים אחרים.
אנשים לא ניגשים לכאלה שיושבים בצד ולבד כי הם חושבים בכנות, שאת רוצה להיות לבד. שאת רוצה את השקט שלך ושאת בוחרת לא לדבר עם אנשים מסיבה מסוימת. אז הם לא רוצים להפריע, הם לא רוצים להידחף לך למרחב האישי.
אז אם את רוצה חברים לכי ותעשי חברים.
ואני יודעת שזה משהו שכתבת ממזמן, אבל יש פה יותר מדי אנשים באתר הזה שמתלוננים ומאשימים אחרים שלא פונים אליהם כשהם רואים שהם לבד.
תבינו שאתם אלה שצריכים לפנות.
דברים משתנים. אנשים משתנים. חבורות מתפרקות וחבורות חדשות נבנות. ככה זה.
מבינה שאת עצובה, מבינה שזה קשה, אבל תאספי את עצמך ותלכי לדבר עם אנשים אחרים.
אנשים לא ניגשים לכאלה שיושבים בצד ולבד כי הם חושבים בכנות, שאת רוצה להיות לבד. שאת רוצה את השקט שלך ושאת בוחרת לא לדבר עם אנשים מסיבה מסוימת. אז הם לא רוצים להפריע, הם לא רוצים להידחף לך למרחב האישי.
אז אם את רוצה חברים לכי ותעשי חברים.
ואני יודעת שזה משהו שכתבת ממזמן, אבל יש פה יותר מדי אנשים באתר הזה שמתלוננים ומאשימים אחרים שלא פונים אליהם כשהם רואים שהם לבד.
תבינו שאתם אלה שצריכים לפנות.
שואל השאלה:
הייתה לי חרדה חברתית, דיכאון והפרעות אכילה אני הבנתי גם אז שרק אני יכולה לשנות את המצב אבל הגעתי למקום כל כך רע שזה היה נראה בלתי אפשרי
היום אני עדיין לרוב לבד בהפסקות אבל יש לי חברים ואני די בסדר עם כולם כזה ותאמת שטוב לי
הייתה לי חרדה חברתית, דיכאון והפרעות אכילה אני הבנתי גם אז שרק אני יכולה לשנות את המצב אבל הגעתי למקום כל כך רע שזה היה נראה בלתי אפשרי
היום אני עדיין לרוב לבד בהפסקות אבל יש לי חברים ואני די בסדר עם כולם כזה ותאמת שטוב לי
אנונימית
זה הכי חשוב
ואו קרה לי אותו דבר, וזה הרגשה טובה לדעת שלא רק אני עברתי את זה.
אני זוכרת איך כל הדברים הקטנים שלא היה אכפת לאף אחד מהם העלו לי חיוך על הפנים.
זה פשוט לא לקחת "בוקר טוב" כמובן מאליו.
זה מרגיש פשוט פאדיחה לשבת לבד ולבהות בריצפה, עד שהכל ייגמר, ואז יש עוד הפסקה...
אני זוכרת איך כל הדברים הקטנים שלא היה אכפת לאף אחד מהם העלו לי חיוך על הפנים.
זה פשוט לא לקחת "בוקר טוב" כמובן מאליו.
זה מרגיש פשוט פאדיחה לשבת לבד ולבהות בריצפה, עד שהכל ייגמר, ואז יש עוד הפסקה...