איך שסבא שלי נפטר לא בכיתי בכלל (לפני שנתיים) וגם שאבא שלי נפטר לפני חצי שנה לא הזלתי דמעה

יש כאלה שלא בוכים מזה בגלל ההלם,גם שסבתא שלי נפטרה לא בכיתי אבל הייתי ממש ממש עצובה..

לא כל אחד בוכה
כל אחד מקבל את זה שונה וזה בסדר.

עזבי את זה שלא בכית.
לאבד שני אנשים חשובים, רק מלחשוב על זה באלי לבכות.
אבל זה הגיוני, כל אחד והתגובה שלו

שואל השאלה:
חברות שלי כזה תמיד ניסו להיות איתי ןהבית ספא והמורים אבל לא הייתי כזאת עצובה בחיי לא שמחתי אבל גם לא בכיתי והייתי בדאון זה ממש מוזר

היית בהלם

גם אני ככה אני פשוט חושב שככה זה אמור להיות, אנשים מתים

יש כאלה שבהלם בהתחלה ואחר כך בוכים.
לא בכית בכלל?

זה בסדר, לא כולם בוכים. כל אחד מתמודד עם זה בדרך שלו

אומנם אף אחד מההורים שלי לא נפטר, אבל כשסבא של נפטר גם אני לא בכיתי, אבל אם אבא שלי ימות אני בטוח אבכה, כל אחד מגיב אחרת

גם אני לא בכיתי בהתחלה כי פשוט לא השלמתי עם זה וזה גרם לי לבור גדול בהמשך החיים.

שואל השאלה:
לא בכיתי בכלל

סבא שלי מצד אמא נפטר לפני שנתיים נראלי או יותר .
לא בכיתי ולא הייתי עצוב בכלל פשוט הרגשתי שהוא חסר וזהו.
שאמא שלי אמרה לי שהוא נפטר פשוט חיבקתי אותה והלכתי לישון . בקיצור כול אחד לוקח את זה אחרת

אולי את נכה ריגשית? גם שקורה משהו נורא.. לא בוכים. אני מניחה

תנוחם מן השמים,
יכול להיות כל מני סיבות לזה, או שקשה לך להביע רגשות החוצה או שאתה מאוד טכני ושכלי או סיבות אחרות, אבל העיקר שלא תראו עוד צער, אמן.

זה מוזר לדעתי.
אם הקשר שלכם היה טוב.

כול אחד והדרך שלו להתמודד עם דברים עם דברים כאלה

הכחשה/הדחקה אבל קיצוני..
קורה..בטח התת מודע שלך יודע שאם הוא יכנס לזה לא תצאי מזה/יהיה לך נורא קשה..
אז אוטומטית הוא מעדיף להתחמק מזה ולא לתת לך את האפשרות להפנים מבחינה ריגשית

גם כשסבא שלי נפטר לא בכיתי.. הבכי הגיע ברגע ההובלה לקבר והקבירה עצמה.

כל אחד לוקח אבדות בצורה אחרת
מקובל לגמרי