היום ישבתי במסעדה עם חברות ופשוט התיישב ליידי בחור אתיופי, (בת 17, כנסו)

אז כמו שאמרתי, הייתי היום במסעדה עם חברות שלי ודיברנו והכל ופתאום התיישב לידנו בחור אתיופי.
הוא אמר היי, אמרנו היי.. כזה עם פרצוף מוזר של הסיטואציה, ולא, לא בגלל שהוא אתיופי אלא בגלל שהוא פשוט התיישב משום מקום.
ואז הוא אמר קודם כל אני כועס עליכן, למה אני שונה ממכן? בגלל הצבע עור שלי? וזרק עוד אמירות של רגשי נחיתות, חברות שלי אמרו לו שזה לא קשור לצבע עור שלו אלא בגלל שאנחנו לא מכירות אותו והוא המשיך להתנהג כקורבן.
ואז הוא אמר יודעות מה תביאו כיף, חברות שלי הביאו לו כיף יבש כזה ואני הבאתי לו כיף וצחקתי איתו והחזקתי לו את היד ואמרתי לו, אין קשר לצבע עור שלך, אני אישית מקבלת אנשים עם צבע שונה משלי, אני לא מפלה על שום רקע שבעולם.
לא כולם גזענים, ולא כולם לא מקבלים את ה"שונה" מהם.
הוא חייך אלי ואמר לי את נשמה טובה, באמת. והלך.

זה גרם לי ממש לתהות אם הם באמת מתמודדים עם גזענות ביום יום, הגיוני שהסיפור הזה ממש שינה לי את המחשבה? כי אני לא גדלתי עם אתיופים, ואין לי באמת למה להשוות, זאת אומרת אני לא באמת חשבתי שהם חווים גזענות כל כך בישראל.
מה אתם חושבים על הסיטואציה? ועל איך שנהגתי אליו?

אם תרצו להוסיף משהו, הבמה שלכם.