לכולם נמאס ממני ואין לי חברים.. אולי רק אינטרנטיים וגם זה בקושי, ואלה שבבית ספר לא אמיתיים.

נתחיל מזה שאני בן אדם מאוד מוזיקלי ויצירתי, אני חריגה ואני מודעת לזה. עכשיו עזבו מוזיקלית, מילא, פופ, מזרחית. אבל אני יותר בכיוון של פאנק וגראנג' אינדי ורוק.. אני תמיד הייתי כזו שונה וזה עושה לי רע. אני גם דיכאונית נורא. אני לא מצליחה להסתיר את זה ואין לי על מה לדבר עם אנשים, אני אדישה. ובגלל זה לכולם תמיד נמאס ממני לא משנה כמה אני מנסה. רוב הנושאי שיחה של אנשים חדשים שמכירים אחד את השני זה ידע כללי ואין לי כמעט אין לי מה לספר כי עברתי דברים שמעסיקים אותי, רק זה ולא שום דבר אחר. אפילו ''חברים'' שלי לא מבינים למה אני כל כך שקטה. אני בן אדם אינטלקטואלי אבל אני חושבת שאינטרקציה זה דבר מיותר והכל מקולקל. בת 14. יש לכם עצות ומה לעשות ?