היום מישהי שהכרתי מתה

יאפ. דוד.
פשוט קשה לחשוב על זה.

כן, נסה לבלות ולפרוק אצל אנשים שמבינים את הסיטואציה או שפשוט אתה. מרגיש נוח איתם

סבתא שלי ז"ל
נפטרה מסרטן בחופש הגדול

לא איבדתי אדם שקרוב אליי, אבל אני יודעת שזה מרגיש נורא.
מה שכן ראיתי בנאדם מת מול העיניים שלי.. אחד הדברים היותר נוראיים שראיתי בחיים שלי
קשה לחשוב שרגע אחד הם פה וברגע השני הם כבר לא

אם אפשר לשאול, מה קרה למי שהכרת?

זה נורא קשה לאבד אדם שהכרת למוות, אפילו אנשים שלא היו לך יחסים קרובים במיוחד איתם.
כשהייתי בת 9 בערך ילדה שגרה מולי ונלחמה במחלה קשה נפטרה במיטה שלה בלילה. אבא שלה היה פרמדיק והוא ניסה להנשים אותה בבוקר כשהוא בא להעיר אותה וראה שאין לה דופק, אבל כל המאמצים שלו היו לשווא, הוא ידע שהיא מתה, הרי לא היה לה שום דופק. זאת היתה תקוות שווא, הוא ניסה לשכנע את עצמו שעוד יש סיכוי קטנטן שהילדה הקטנה שלו עוד חיה.
. את הבכי והצעקות של אשתו שמעו עד הבית שלנו שממול.
אני לעולם לא אשכח את הילדה הזאת, קראו לה גלי והיו לה משקפיים סגולים שהילדים בשכונה נהגו לצחוק עליהם, עליהם ועל העובדה שהיא היתה נפוחה מהתרופות שלה. אני שמחה שיצא לי לשחק איתה כמה פעמים לפני שנפטרה, גם אם קצת פחדתי מהצינורות שלה שיצאו ונכנסו מכל חור.

הכרתי ילד שמת, זה היה ילד שגר בשכונה שלי, חבר של הרבה ילדים שאני מכירה, בבית ספר מול שלי, אמרו לי שהוא ילד נחמד וילד טוב והוא באמת נשמע כזה.
לפני משהו כמו חודשיים הוא עבר תאונה עם חבר שלו (אולי אתם מכירים את הסיפור) כשהוא וחבר שלו הלכו בלילה בחזרה הביתה נהג שיכור בא וסטה מהכביש אל המדרכה, את הילד הזה הוא העיף כלכך רחוק והשני נפצע בינוני, הילד עף רחוק כלכך ומת מהפציעות שלו ובכלל לא ידעו בהתחלה שהוא גם היה שם עד שחבר שלו סיפר שהוא היה איתו שם ומצאו את הגופה שלו עשרות מטרים משם, הוא עף כלכך רחוק. ההורים שלו לא היו בארץ באותה תקופה, הוא היה בערך בגילי שכבה מתחתיי.
הוא היה ילד טוב, פעיל צופים, נחמד, ויפה.
התאונה קרתה מתחת לבית שלי, כל יום אני עוברת איפה שזה קרה ומזדעזעת, אפילו שלא הכרתי אותו טוב לקחתי את זה כל כך קשה. כשגיליתי שהוא מת התחלתי לבכות, לא הצלחתי להרדם בלילה, לא הפסקתי לחשוב עליו. איך שרגע אחד הוא חי ובשנייה האחרת הוא מת, וההורים שלו איזה נורא זה. מבשרים להם שהילד שלהם עבר תאונה ומת והם בכלל במרחק של 12 שעות טיסה מהארץ. אני לא רוצה לדמיין מה עבר עליהם ברגעים האלה.
לחשוב שבאותה מידה זה יכל להיות אני וחברה שלי ושזו בכלל לא הייתה אשמת הילד הזאת, להיות כזאת קרובה למוות, זה נורא.
באמת בכיתי עליו כמו שלא בכיתי הרבה זמן, ילד באמת טוב. קשה להתמודד עם מוות אפילו אם זה לא אנשים קרובים אלייך