כל בוקר אני קמה בתחושה ש- הלוואי שאני לא יתקע בדיבור ( או הלוואי שאני לא יגמגם) תקראו למטה

נתקעתי בדיבור (גמגמתי) ומאז אני לא מפסיקה לחשוב על זה שאני מגמגמת אולי, ושמה יקרה אם אני אתקע שאני אדבד עם אנשים ומה הם יחשבו עליי. השאלה שלי, זה אם שווה ללכת לקלינאית תקשורת בגלל זה? כי ממש פיזית התחלתי לגמגם שאני מדברת עם אנשים. אני חושבת על זה ואני תוקעת את עצמי וגורמת לגמגום של עצמי (יכול להיות שאני לא מגמגמת בכלל) זה קורה לי הרוב בתחילת משפט- כאילו המילה לא יוצאת לי מהגרון. ואז אני צריכה להחליף מילה אחת באחרת, וזה גורם לדיבור שלי להיות לא טבעי. אני רואה את כןלם מדברים טבעי ורק אני חושבת אלף פעם על הדיבור שלי. מישהו שקרה לו גם ? אני לא יודעת מה לעשות אני כל הזמן חושבת על זה ברגע שאני פותחת את הפה..