כעסתי והייתה לי שנאה לאבא שלי בשנים האחרונות

עכשיו היה לי רע ודיברתי איתו על הכל כמעט, והצלחתי קצת להבין את הצד שלו וגם את הקשיים שלו, הוא אומנם התרחק ממני בשנים האחרונות, ולא היה שם כשהייתי צריכה אותו, ולפעמים התייחס אליי מגעיל, אבל בשיחה הזאת הבנתי שהוא צודק תכלס, יש לי אמא משוגעת שזה ממש הישרדות לחיות איתה והוא לא רוצה קשר איתה אז הוא מנסה להיות כמה שיותר רחוק ממנה אבל קרוב אליי.
והוא גם אמר לי שאם לא אני, הוא בכלל לא היה בקשר איתה, אבל בגלל שאכפת לו ממני, הוא גם משלם את חשבון הטלוויזיה, לפעמים קונה לי דברים, קנה לי טלפון, וכו....
אני ממש לא בקשר טוב עם אמא שלי ורע לי בבית איתה והוא יודע את זה, ועכשיו הוא אמר לי שלאט לאט אני אבוא אליו והמשפחה שלו תתרגל אליי ואז אני גם אוכל לישון אצלו, ושאלתי אותו אם כשאני אהיה בגיל 18 הוא עדיין ידאג לי והמילים הבאות שלו כלכך הרגיעו אותי והכניסו לי קצת שלווה ללב: "ברור, את גם הבת שלי..."
מה אתם חושבים? קשה לי לסמוך על אנשים, אתם חושבים שהוא סתם מתרץ או שהוא באמת מתכוון לכל זה?