קרה לכם ששנאתם את אחד מההורים שלכם? ולמה?

כן.
כי אבא שלי הוא אידיוט , באמת טיפש יותר מרוב מי שאני מכיר, ולא מתפקד כאבא.
את אמא שלי כי היא לא מתפקדת כאמא.

אני לא אשנא את ההורים שלי בחיים,ההפך
הם עושים בשבילי ובשביל אחים שלי כלכך הרבה..

שונאת כן, את שניהם.

וואוו בגלל שאמא שלך רכלנית אז את שונאת אותה?
זאת זכותה להתנהג איך שהיא רוצה,במקום לנשק לה את הרגליים על כל מה שהיא עשתה בשבילך את שונאת אותה?
ומה יקרה ביום שהיא תעלם לך מהחיים את תמשיכי לשנוא??
פשוט גועל לא משנה כמה אמא שלך מרכלת זה ממש לא אמור לגרום לך לשנוא אותה אחרי כל מה שהיא עשתה בשבילך.

שואל השאלה:
אנונימית חמודה אין לך שום מושג מה אני עוברת
לדעתך זה נעים לילדה לשמוע את אמא שלה מדברת ובקללת את אבא שלה
בלי סוף שהיא הולכת ומספרת לחברות של אלף ואחד דברים לא נכונים עליו וגרמת לאנשים לשנוא אותו ולהתרחק ממנו
הוא הבן אדם הכי טוב בעולם עם החיים הכי רעים שיש
הוא מגיע למצב של לבכות
ואת יודעת כמה פעמים ניסיתי להגיד לה להפסיק
זה הגיוני נראה לך להגיד דברים רעים על אבא של ילדים ?

חשבתי שאני שונא את אבא שלי.
אבא שלי די התעלל בי מילולית מאחר ועבר אירוע מוחי, אבל ההתעללות המילולית הזו הייתה רק עטיפה לתסכול שעבר. זה לא פשוט לעבור ממנהל התקנות לבן אדם שלא מצליח לקרוא ואף אחד לא מבין אותו, קשה לי לדמיין כמה בודד הוא הרגיש.
החלטתי להפסיק להאשים אותו בבעיות שלי ובדימוי העצמי הנמוך ולהאשים אותו באבא שהיה לפני, בכל התחונות החיוביות שיש לו, בזה שהוא שרד את זה אחרי הכל ולמרות כל המגרעות - הוא חי.
אני לא שונא אותו. אני אולי כועס עליו כי אחרי הכל, חולה לא חולה - זו לא סיבה להתייחס ככה לילד בן 12, אני לא שק חבטות של אף אחד.
אבל היי, לפחות זה לימד אותי להיות מי שאני הייתי צריך כשהייתי צעיר יותר, מי שלא היה לי. אם הייתי גדל בסביבה תומכת יותר לא היה לי חצי מהכוח רצון שיש לי עכשיו.
אז אולי אני כועס עליו, אבל לא, אני עדיין לא שונא אותו. הוא אבא שלי. לטוב ולרע.

אני שנאתי תקופה את אמא שלי ואני ממש לא גאה בזה... אני כעסתי עלייה כי היא לא ניסתה לעזור לי ובאותה תקופה לא הבנתי שהיא מנסה לעזור לי. אני עדיין כועס על חלק מהדברים שהיא עשתה אבל הכל היא עשתה לטובתי ולכן אני לא שונא אותה ומתחרט ששנאתי....

שונאת את אמא שלי כל דבר מתלונן על שטויות כי אוהבת לריב מוצאת סיבות למה לריב איתי ויורדת עליי מלא פעמים מגיל קטן וירה על המשקל שלי הרבה פעמים ואני לא שמנה בכלל אני קצת מלאה אבל לא שמנה ואני פשוט שונאת אותה איך שהיא מתנהגת אליי איזו אמא בדיוק יורדת על הבת שלה כל כך הרבה ההפך אמא אמורה לתמוך לא להוריד לבת שלה תביטחון דרך אגב היא הורידה לי תביטחון בגלל זה אין לי כל כך ביטחון מגיל קטן שהייתי יותר קטנה בכלל לא היה לי ביטחון ועשו עליי חרם במשך שנתיים בבית ספר עד שמישהי שמה לזה סוף היא היחידה שלא ידעה שאשכרה היה עליי חרם וברגע שהיא גילתה אומנם אחרי שנתיים אז שמה לזה סוף אבל זה היה יכול להסתיים הרבה לפני אם אמא שלי לא הייתה מורידה לי תביטחון שהייתי קטנה היה לי אחרת ביטחון ואז הייתי מפסיקה את זה מזמן אבל זה לא הפסיק והיא מרכלת על כל דבר ומתלוננת וצועקת על כל דבר נמאס לי ממנה ולא מעריכה כלום פשוט היא לא מעריכה את בעלה אפילו וצועקת עליו סתם ומרכלת עליו הרבה פעמים פשוט דוחה

והיא פשוט לא מפסיקה היא חושבת שזה חינוך טוב יש לה איזו שהיא בעיה או מה איזה חינוך טוב בדיוק זה רק הביא לי רע כל השנים האלה עד לפני שנתיים שזה השתנה שהכרתי את האהבה של החיים שלי

אני תאמת לא יודעת אם לקרוא לזה שונאת יכול להיות שאני עצבנית וכועסת עליה אבל לא שונאת כי בכל זאת זאת אמא שלי

יש רגעים שאני כועסת עליהם אבל אני הכי אוהבת אותם בעולם ואני אסירת תודה על כך שהם ההורים שלי ועל כל מה שהם עשו בשבילי לאורך כל חיי כי הם תמיד תמכו בי והיו שם בשבילי,וגם את ,זאת ששאלה את השאל,נראלי שאת אולי צריכה קצת יותר להכניס דברים לפרופורציות...אה ובין היתר הם הוציאו איזה 20,000 שקל כדי בכלל להביא אותי לעולם,ובזבזו שנתיים מהחיים שלהם על זה,כי אני ילדת מבחנה.

אני ממש אוהבת את ההורים שלי כן יש קטעים שהיא מעצבנת אותי אבל זו לא סיבה לשנוא בסופו של דבר היא אוהבת אותי גם עם כל העליות והמורדות