7 תשובות
עצוב לי לקרוא את זה..אני אומנם קטנה אבל גם לא רוצה כל כך לגדול.
אבל אין מה לעשות, זה לא בשליטתך, הזמן לא יעצור אפעם..ואנחנו רק נגדל ונגדל
ובקרוב תסיים צבא, תמצא לך עבודה טובה, תשקיע במשהו שאתה אוהב..ושהמשכורת שם תאפשר לך לעשות את החוויות שתמיד רצית.
תחסוך כסף לטיולים שרצית לעשות, תמצא את ה2-3 חברים אמיתיים שלך שאיתם תבלה את שאר החיים..כמובן שאם יהיו יותר אז לך על זה.
תגדל, תקים משפחה ילדים, תרגיש מה זה להיות אחראי..ובסופו של דבר יהיה לך טוב,אין ממה לפחד.
תחייה את החיים, אין ממה להיות בדיכאון.
אבל אין מה לעשות, זה לא בשליטתך, הזמן לא יעצור אפעם..ואנחנו רק נגדל ונגדל
ובקרוב תסיים צבא, תמצא לך עבודה טובה, תשקיע במשהו שאתה אוהב..ושהמשכורת שם תאפשר לך לעשות את החוויות שתמיד רצית.
תחסוך כסף לטיולים שרצית לעשות, תמצא את ה2-3 חברים אמיתיים שלך שאיתם תבלה את שאר החיים..כמובן שאם יהיו יותר אז לך על זה.
תגדל, תקים משפחה ילדים, תרגיש מה זה להיות אחראי..ובסופו של דבר יהיה לך טוב,אין ממה לפחד.
תחייה את החיים, אין ממה להיות בדיכאון.
שואל השאלה:
קודם כל וואו תודה על המענה המהיר!
אני לא יכול לשלוח לכם הודעות פרטיות כי אין לי 5 פרחים... אז אכתוב לכם כאן:
-ishay:
איך הגעת למצב הזה שהחלטת לעשות time out? ואיך זה בא לידי ביטוי? אני מאוד מאוד רוצה לעצור הכל ולצאת ולחקור ואז להחליט, הבעיה היא שה"חברה" כמו שאמרת (יותר נכון המשפחה וההורים) לוחצים ויש להם "דרישות" מסוימות כמו - אתה לא תטוס לחו"ל כשתשתחרר, אתה קודם תירשם ללימודים ורק אז אתה תוכל לצאת לחו"ל. (גם אם זה מימון שלי וגם אם זה עזרה במימון מההורים....)
לאיזה מסקנות הגעת? אתה יכול לתת לי דוגמא? מאיפה אני מביא את ה"אנשים" האלו שיביאו לי את הכלים האלו? אני מרגיש תקוע. לא מצליח להחליט מה אני רוצה...
-יהושע:
תודה רבה אך לא יכול לשלוח הודעות!
-איימי:
אני לא יודע עד כמה את קטנה אבל אני מקווה שתביני אותי.. פעם הייתי בחור בעל over שמחת חיים וover ביטחון. הייתי יוצא הרבה עם חברים, שותה, נהנה.. מתחיל עם בחורות.. הייתי בכושר! הייתי נראה בן אדם שונה לגמרי. היום? לא יוצא מהבית בשום יום בשבוע.. תקוע בבית במחשב בפייסבוק או באינסטגרם או רואה סדרות/סרטים.. רוב ה"חברים" שהיו לי בעבר כבר לא בקשר איתם בגלל ריבים מסוימים (שלאו דווקא אני יזמתי. את האמת? בכל המקרים אני גם צדקתי.)
שלא נדבר על כך שהפסקתי להיות בכושר.. כמובן שעליתי במשקל ואני בכלל לא מבסוט מאיך שאני נראה. מצד שני - כל פעם שאני מנסה להיכנס לכושר אני לא מצליח... ופה נכנסת הבעיה של הבטחון עצמי חח
-
מאיפה אני מביא "חברים" חדשים? אני מרגיש ששופטים אותי כל הזמן אנשים שאני לא מכיר וחושבים שאני "סנוב" או משהו כזה.. רוב מעגל החברים שלי כרגע הוא מהתחום שאני נמצא בו (דיג'יי באירועים). כל ה"חברים" האלו למיניהם הם אנשים מבוגרים (אני בן 21 וחודשיים, הם 30+ וכמה מהם עם ילדים..)
אני רואה אותם ולא יודע אם בא לי להיות במקצוע הזה בכלל... אמנם המקצוע הזה כיף אבל זה לא מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו ולחיות בכבוד.. (שלא נדבר על זה שכל התחום שאני עובד בו מסריח והכל קומבינות עם אנשים ואי אפשר להגיע למשכורת של 7 אלף בחודש אם לא מוציאים 3 אלף בחודש x כמות המקומות שאתה רוצה לעבוד בהם...)
בקיצור, איך מתקדמים? מה עושים? איך אני מגיע למצב שאני מאושר? אני כבר בדיכאון כמה ימים וזה הגיע למצב של בכי כבר פעמיים.. אני נהייתי ההפך המוחלט ממי שהייתי פעם..
קודם כל וואו תודה על המענה המהיר!
אני לא יכול לשלוח לכם הודעות פרטיות כי אין לי 5 פרחים... אז אכתוב לכם כאן:
-ishay:
איך הגעת למצב הזה שהחלטת לעשות time out? ואיך זה בא לידי ביטוי? אני מאוד מאוד רוצה לעצור הכל ולצאת ולחקור ואז להחליט, הבעיה היא שה"חברה" כמו שאמרת (יותר נכון המשפחה וההורים) לוחצים ויש להם "דרישות" מסוימות כמו - אתה לא תטוס לחו"ל כשתשתחרר, אתה קודם תירשם ללימודים ורק אז אתה תוכל לצאת לחו"ל. (גם אם זה מימון שלי וגם אם זה עזרה במימון מההורים....)
לאיזה מסקנות הגעת? אתה יכול לתת לי דוגמא? מאיפה אני מביא את ה"אנשים" האלו שיביאו לי את הכלים האלו? אני מרגיש תקוע. לא מצליח להחליט מה אני רוצה...
-יהושע:
תודה רבה אך לא יכול לשלוח הודעות!
-איימי:
אני לא יודע עד כמה את קטנה אבל אני מקווה שתביני אותי.. פעם הייתי בחור בעל over שמחת חיים וover ביטחון. הייתי יוצא הרבה עם חברים, שותה, נהנה.. מתחיל עם בחורות.. הייתי בכושר! הייתי נראה בן אדם שונה לגמרי. היום? לא יוצא מהבית בשום יום בשבוע.. תקוע בבית במחשב בפייסבוק או באינסטגרם או רואה סדרות/סרטים.. רוב ה"חברים" שהיו לי בעבר כבר לא בקשר איתם בגלל ריבים מסוימים (שלאו דווקא אני יזמתי. את האמת? בכל המקרים אני גם צדקתי.)
שלא נדבר על כך שהפסקתי להיות בכושר.. כמובן שעליתי במשקל ואני בכלל לא מבסוט מאיך שאני נראה. מצד שני - כל פעם שאני מנסה להיכנס לכושר אני לא מצליח... ופה נכנסת הבעיה של הבטחון עצמי חח
-
מאיפה אני מביא "חברים" חדשים? אני מרגיש ששופטים אותי כל הזמן אנשים שאני לא מכיר וחושבים שאני "סנוב" או משהו כזה.. רוב מעגל החברים שלי כרגע הוא מהתחום שאני נמצא בו (דיג'יי באירועים). כל ה"חברים" האלו למיניהם הם אנשים מבוגרים (אני בן 21 וחודשיים, הם 30+ וכמה מהם עם ילדים..)
אני רואה אותם ולא יודע אם בא לי להיות במקצוע הזה בכלל... אמנם המקצוע הזה כיף אבל זה לא מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו ולחיות בכבוד.. (שלא נדבר על זה שכל התחום שאני עובד בו מסריח והכל קומבינות עם אנשים ואי אפשר להגיע למשכורת של 7 אלף בחודש אם לא מוציאים 3 אלף בחודש x כמות המקומות שאתה רוצה לעבוד בהם...)
בקיצור, איך מתקדמים? מה עושים? איך אני מגיע למצב שאני מאושר? אני כבר בדיכאון כמה ימים וזה הגיע למצב של בכי כבר פעמיים.. אני נהייתי ההפך המוחלט ממי שהייתי פעם..
אנונימי
שואל השאלה:
אגב אני אוסיף - אפילו אין לי איך לדבר על זה עם ה"חברים" שלי. אף אחד מהם לא יבין אותי.. אני מוצא את עצמי לבד! בלי אף אחד לפרוק לו... אין לי אפילו איך לתאר את ההרגשה הזאת של להיות לבד..
אגב אני אוסיף - אפילו אין לי איך לדבר על זה עם ה"חברים" שלי. אף אחד מהם לא יבין אותי.. אני מוצא את עצמי לבד! בלי אף אחד לפרוק לו... אין לי אפילו איך לתאר את ההרגשה הזאת של להיות לבד..
אנונימי
תקשיב, אני גם ממש צעירה יחסית אליך אבל אני בדיוק לפני כמה ימים לא הצלחתי להירדם בלילה כי המחשבות של מה יהיה איתי בעתיד? אחרי הצבא? מה אני עושה עם עצמי? איך אני ממשיכה משם? ולא הבנתי כל כך למה זה מדאיג אותי כי אני רק בכיתה ט יש לי עוד זמן בבית ספר יש לי עוד קצת זמן ליהיות ילדה.
אבל ככל שעבר הזמן ואיתו גם עוד מחשבות הבנתי שלא משנה איפה ניהיה העתיד תמיד ידאיג אותנו. כי אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה שם מה נעשה שם איך ניהיה שם. תמיד יהיה משהו שאמור ליקרות בעתיד ונחשוש ממנו. תמיד יהיה לנו למה להתכונן.
בקשר לביטחון שלך ולזה שהייתה פעם בכושר? אם אתה מרגיש ככה שאתה כל היום בבית אז אני ממליצה לך לעשות שגרה קבוע שבה תשלב כל מיני דברים נגיד:
שעה מסויימת בבוקר אתה מתעורר
מתאושש טיפה ואז עושה קצת ספורט (ריצה,תרגילים,חדכ...)
אחר כך ארוחת בוקר
ואז מקלחת
ואז להתחיל לחפש לעצמך עבודה כלשהי
יש המון דברים שאפשר לעשות...
אולי תלך ללמןד,באוניברסיטה למשהו שמעניין אותך? או שאולי תלך לראיונות עבודה?
אני מאחלת לך בהצלחה!
ואם אתה רוצה להתכתב בפרטי בכיף
אבל ככל שעבר הזמן ואיתו גם עוד מחשבות הבנתי שלא משנה איפה ניהיה העתיד תמיד ידאיג אותנו. כי אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה שם מה נעשה שם איך ניהיה שם. תמיד יהיה משהו שאמור ליקרות בעתיד ונחשוש ממנו. תמיד יהיה לנו למה להתכונן.
בקשר לביטחון שלך ולזה שהייתה פעם בכושר? אם אתה מרגיש ככה שאתה כל היום בבית אז אני ממליצה לך לעשות שגרה קבוע שבה תשלב כל מיני דברים נגיד:
שעה מסויימת בבוקר אתה מתעורר
מתאושש טיפה ואז עושה קצת ספורט (ריצה,תרגילים,חדכ...)
אחר כך ארוחת בוקר
ואז מקלחת
ואז להתחיל לחפש לעצמך עבודה כלשהי
יש המון דברים שאפשר לעשות...
אולי תלך ללמןד,באוניברסיטה למשהו שמעניין אותך? או שאולי תלך לראיונות עבודה?
אני מאחלת לך בהצלחה!
ואם אתה רוצה להתכתב בפרטי בכיף
שואל השאלה:
היי supergirl! כמו שכתבתי קצת בעייתי לי אני עדיין רודף אחר ה5 פרחים.. אבל אענה לך כאן בינתיים...
כרגע אני בבעיות עם הצבא ובקרוב אמור להשתחרר אז כרגע הנושא הזה של עבודה מסודרת יורד מהפרק עד שאשתחרר.. כנל ללמוד, אבל השאלה היא מה ללמוד? איך מחליטים החלטה אחת שתכתוב לי את כל החיים?? כל דבר שאני מנסה לעשות אני איכשהו מצליח (לא בקטע של שחצנות חלילה, אני באמת טוב בכל מה שאני מנסה לעשות ויש לי הצלחה של 99.9% אם זה באמת משהו שהתחברתי אליו).
איך אני מוצא משהו כזה שאני לא אתחרט עליו אחרי 5 שנים, 10 שנים? או אולי אפילו חצי שנה?
היי supergirl! כמו שכתבתי קצת בעייתי לי אני עדיין רודף אחר ה5 פרחים.. אבל אענה לך כאן בינתיים...
כרגע אני בבעיות עם הצבא ובקרוב אמור להשתחרר אז כרגע הנושא הזה של עבודה מסודרת יורד מהפרק עד שאשתחרר.. כנל ללמוד, אבל השאלה היא מה ללמוד? איך מחליטים החלטה אחת שתכתוב לי את כל החיים?? כל דבר שאני מנסה לעשות אני איכשהו מצליח (לא בקטע של שחצנות חלילה, אני באמת טוב בכל מה שאני מנסה לעשות ויש לי הצלחה של 99.9% אם זה באמת משהו שהתחברתי אליו).
איך אני מוצא משהו כזה שאני לא אתחרט עליו אחרי 5 שנים, 10 שנים? או אולי אפילו חצי שנה?
אנונימי
שמע אני בדיוק כמוך..תכף משתחרר אבל אני חשבתי על מה שאתה חשבת קצת לפני..פשוט תעבוד את המועדפת ..צא לבלות ..תחזור.. תתחיל ללמוד מה שאתה רוצה ואם לא הולך תמיד אפשר לוותר וללכת למשהו אחר ..זה לא כזה מפחיד.. בסך הכל ללדת ללמוד כמו בבצפר רק שלגדולים
אנונימי
נו אז תצא תטייל תראה עולם. ההורים שלך רוצים עורך דין? שירצו, אלה חיים שלך. מה עם הנדסה? הוראה? לך לימים פתוחים תראה הכל תקרא באינטרנט גם אם אתה רוצה לטייל יש לך זמן עד ללימודים לפחות שנה שנתיים עד שאתה באמת צריך להתחיל לעשות עם עצמך משהו