8 תשובות
זה קרה לי
עמדתי לבכות אבל עצרתי את עצמי
זה נורמלי לגמרי!
הלחץ והמתח והחוסר נעימות גורמים לזה
עמדתי לבכות אבל עצרתי את עצמי
זה נורמלי לגמרי!
הלחץ והמתח והחוסר נעימות גורמים לזה
ברור פשוט מסתכלים עלייך ומצפים ממך לענות על שאלות ואת הגעת לפגישה ופשוט קפצו עלייך
שואל השאלה:
זאת הייתה פגישה ראשונית נראלי וזה היה גם עם אמא שלי..תחשבי שאת יושבת ושלושה אנשים מסביבך פשוט לא מורידים את העיניים לשנייה ובוחנים אותך עם מבטים כאילו הם מרחמים עלייך ושואלים 100 שאלות בחצי שעה..
הרגשתי כלכך לא בנוח ובכיתי ממש
זאת הייתה פגישה ראשונית נראלי וזה היה גם עם אמא שלי..תחשבי שאת יושבת ושלושה אנשים מסביבך פשוט לא מורידים את העיניים לשנייה ובוחנים אותך עם מבטים כאילו הם מרחמים עלייך ושואלים 100 שאלות בחצי שעה..
הרגשתי כלכך לא בנוח ובכיתי ממש
אנונימית
זה נשמע מאוד לא נעים ונוח .-.
בטח שזה נורמלי, מהלחץ התחלת לבכות...
זה באמת לא נעים.
זה באמת לא נעים.
תכלס גם אני מרגישה חוסר נעימות שאני אצל הקאוצר או המטפלת בתרפיה שאני נמצאת אצלהם
באיזה קטע שואלים אותך כ"כ הרבה שאלות'בדבר כזה אינטימי ורגיש צריך להיות אחד על אחד ולא כולם ככה ביחד,לדעתי זה חוסר התחשבות וחוצפה ממש. אני במקומך הייתי בורחת מהמקום הזה
אנונימית
זה אכן מרגיש לא נעים. הייתי פעם אצל פסיכולוג שבפגישה הראשונה איתו נחכה עוד פסיכולוגית. הוא אמר לי אחר כך שבפגישות ראשונות איתו הוא רוצה שיהיה עוד איש מקצוע כדי שחוות הדעת הראשונית תהיה כמה שיותר מדויקת.
זה גם לגמרי בסדר ומובן שבכית, תנסי לזכור שהמבטים הבוחנים האלה נובעים מהרצון להבין אותך הכי טוב שאפשר :)
זה גם לגמרי בסדר ומובן שבכית, תנסי לזכור שהמבטים הבוחנים האלה נובעים מהרצון להבין אותך הכי טוב שאפשר :)
אנונימית
באותו הנושא: