מי מבין אותי? (אנורקסים)

שהייתי אנורקסית כל מה שרציתי זה להרזות אבל שמישהו ייתן לי אישור שעכשיו אני נראת בסדר ואני יכולה להפסיק.
חברות שלי אמרו שרזיתי אז החלטתי להמשיך וחיכיתי שמישהו יגיד לי להפסיק.
תמיד היה לי ויש לי את החוסר הזה שמישהו יגיד לי את רזה מספיק, לא משנה כמה פעמים אמרו לי את זה זה היה מאנשים שאני בטוחה שאמרו את זה כי הם יודעים שאני לא אוכלת טוב.
האמת? בכלל לא חשבתי שאני אנוקסית, חשבתי שאנורקסית זאת מישהי שמקיאה, ושאם אני לא מקיאה אני לא נחשבת אנורקסית.
כל מה שידעתי זה כמה קלוריות יש בכל דבר שאני אוכלת וכמה אני צריכ לאכול כדי להרזות קילו בשבוע למרות שידעתי שאני יעלה אותו שוב.
הרגשתי חלשה, כאילו אני נשברת, ביום הראשון של הבית ספר כימעט התעלפתי, היה לי קשה לנשום מכלום.
לא הבנתי מה קורה לי כי בסך הכל עשיתי "דיאטה" וניהיתי בריאה יותר כי היו לי שרירים ונראתי כמו הדוגמנית באינסתגרם.
איבדתי את המחזור, בכיתי כל הלילה.
תמיד התפללתי לרמז, משהו שיגיד לי שמה שאני עושה לא בסדר, אפילו שכל החברים העירו לי "את הורסת את עצמך" זה לא הזיז כי לא הרגשתי את זה והיה אכפת לי רק מלהרזות.
הרמז הגיע, החלטתי לאכול בריא ולא הפסקתי לכעוס על עצמי על כמה שהייתי מטומטמת.
היום אני עדיין מרגישה רגשות אשם על לאכול "יותר מידי"
פשוט אי אפשר לצאת מיזה.