17 תשובות
וואי תקשיבי, הייתי בטוחה שאני כתבתי את זה נשבעת!!! אותו סיפור בדיוק יש לי...
אנונימית
מבינה.... את רוב החברות שלי עיבדתי כשעליתי לכיתה ז' כולם הלכו "למקובלים" אבל את. את איבדת את כולם. קשה להבין אותך עד שחווים משהו דומה.
אשמח לדבר איתך בפרטי
אשמח לדבר איתך בפרטי
כן אני חשבתי שאני כתבתי את זה
מדהימה ! תיארת גם את החסרונות וגם את היתרונות שלך אני חושבת שאת חזקה ואת בנויה לאופי חזק והפיתרון היחיד שאני יכולה להציע לך זה לנסות להיפתח בפני אחרים יותר ואת תראי שזה יעזור לך בכל המובנים למרות שזה קצת קשה לקבל דחייה יש הרבה אנשים שמעדיפים את הלבד שלהם וזה בונה אותם מחדש זו גם אופציה ! חשוב לי להגיד לך שאת עשית את שלך ביקשת סליחה וניסית כמה שיותר והלוואי שהחברה שלך הייתה מבינה אותך יותר וכנראה שלא כי את התנצלת מיתוך כבוד וזה מראה כמה הערכת אותה וזה ראוי להערכה שהבנת את הטעות שלך וביקשת סליחה אבל אם היא ממשיכה להתעלם מימך למרות הסליחה שהיא קיבלה כמו שהיא אומרת האשמה רק עליה , והיא הפסידה אותך ולא את אותה וזה בסדר גמור לאבד חברות .. זה מראה שהחברות לא הייתה מספיק חזקה וזה לא סוף העולם תמיד תמצאי חברה יותר טובה מימנה שתבין אותך ותסבול אותך עם כל הפאקים שיש בך כי זו את ולא תשתני בשביל אף אחד אחר ! תמשיכי לבוא ללימודים את חזקה מאוד תלמדי בשביל ההצלחה לך ותנסי להתחבר מחדש לילדים זה בסדר גמור להיות לבד לפעמים(:
אני התחלתי את השנה הזו ממש טוב.
ובתוך חצי שנה של כיתה י, הידרדרתי בלימודים, אני בוכה כמעט כל יום, אין לי כוח לכלום, איבדתי את כל החברות שלי, פיתחתי הפרעות אכילה ואיבדתי את הקשר עם אמא שלי, נהייתי מופנמת וקשה לי להוציא מילה.
אני מבינה אותך
ובתוך חצי שנה של כיתה י, הידרדרתי בלימודים, אני בוכה כמעט כל יום, אין לי כוח לכלום, איבדתי את כל החברות שלי, פיתחתי הפרעות אכילה ואיבדתי את הקשר עם אמא שלי, נהייתי מופנמת וקשה לי להוציא מילה.
אני מבינה אותך
אנונימית
שמעי ,אני מבינה את המצב שלך וגם את הגעגועים שלך לחברים שאיבדת.
אני חושבת שאת צריכה לנסות לדבר עם מישהי או מישהו,לדבר על נושאים משותפים למשל שאם איזה נושא עולה בכיתה ומישו מביע את הדעה שלו, את יכולה לחשוב ולנסות לראות אם את מסכימה או לא. תביעי את הדעה שלך בפני אחרים ולא רק תנסי לחפש חברים. תנסי קודם כל לבנות את עצמך ואת צורת החיים והיחס שאת מרגישה וחושבת שהיא טובה לאחר וכמובן גם לך. הכוונה פה היא שתסדרי את המחשבות שלך ואל תחשבי רק על אלה שהיו איתך בעבר וחוו איתך רגשות.
גם אני הייתי במצב שרבתי עם חברות שלי אבל בסופו של דבר זה נגמר.לא משנה מי האשם.פשוט עוברים הלאה למרות שקשה להתנתק מהעבר והחברים הטובים שהיו,את צריכה להבין שאין אפשרות להחזיר את מה שנגמר ועבר.
תחשבי שאם תחזרי לקשר עם אחד מהחברים שאיבדת,תאמיני לי שזה לא יהיה אותו דבר -לא ביחס,לא בחיוך או בצחוק ולא גם מהצד שלך. את תרגישי כמו זרה ליד החבר הזה למרות שלפני כמה שנים אתם הייתם החברים הכי טובים.
בקיצור, מה שאני מציעה לך בתור התחלה זה למצוא דברים משותפים עם הילדים שיש לך בכיתה,אפילו סתם לשאול שאלה שקשורה לנושא שהתפתח בכיתה וכך לדעתי,זו הדרך שתוכלי קודם כל ליצור קשר ואינטרקציה עם אחד או אחת התלמידים בכיתה שלך.
מקווה שתצליחי ותוכלי ליישם פיזית.
בהצלחה❤
אני חושבת שאת צריכה לנסות לדבר עם מישהי או מישהו,לדבר על נושאים משותפים למשל שאם איזה נושא עולה בכיתה ומישו מביע את הדעה שלו, את יכולה לחשוב ולנסות לראות אם את מסכימה או לא. תביעי את הדעה שלך בפני אחרים ולא רק תנסי לחפש חברים. תנסי קודם כל לבנות את עצמך ואת צורת החיים והיחס שאת מרגישה וחושבת שהיא טובה לאחר וכמובן גם לך. הכוונה פה היא שתסדרי את המחשבות שלך ואל תחשבי רק על אלה שהיו איתך בעבר וחוו איתך רגשות.
גם אני הייתי במצב שרבתי עם חברות שלי אבל בסופו של דבר זה נגמר.לא משנה מי האשם.פשוט עוברים הלאה למרות שקשה להתנתק מהעבר והחברים הטובים שהיו,את צריכה להבין שאין אפשרות להחזיר את מה שנגמר ועבר.
תחשבי שאם תחזרי לקשר עם אחד מהחברים שאיבדת,תאמיני לי שזה לא יהיה אותו דבר -לא ביחס,לא בחיוך או בצחוק ולא גם מהצד שלך. את תרגישי כמו זרה ליד החבר הזה למרות שלפני כמה שנים אתם הייתם החברים הכי טובים.
בקיצור, מה שאני מציעה לך בתור התחלה זה למצוא דברים משותפים עם הילדים שיש לך בכיתה,אפילו סתם לשאול שאלה שקשורה לנושא שהתפתח בכיתה וכך לדעתי,זו הדרך שתוכלי קודם כל ליצור קשר ואינטרקציה עם אחד או אחת התלמידים בכיתה שלך.
מקווה שתצליחי ותוכלי ליישם פיזית.
בהצלחה❤
אני גם כמוך..
מוזמנת לשלוח הודעה
מוזמנת לשלוח הודעה
שואל השאלה:
קודם כל,18 נעצים זה המון.תודה רבה,לכל מי שנעץ וכל מי שניסה לעזור והגיב,מעריכה זאת מילה קטנה מדי.מישהי פה שאלה איך אני יודעת שיש לי חרדה חברתית.בתחילת כיתה י אמא שלי שמה לב שאני בודדה,שאני לא יוצאת בערב יותר לסרט או סתם לאכול ואין לי עם מי.אז היא לקחה אותי לפסיכולוגית ,היא אמרה שיש לי חרדה.מו הסתם כנראה חרדה חברתית,אבל בלי קשר ידעתי על זה קודם.ידעתי שמשהו לא מסתדר,דברים לא התחברו לי,כיתה ז וכיתה ט-נהייתי ההפך הגמור של מה שהייתי.וידעתי שמשהו לא בסדר.מפה לשם התחלתי לקרוא על זה והרגשתי שזה נכתב עליי,הזעתי המון,המון בכיתה,מלחץ,כשהיינו צריכים לקום להראות למורה שיעורי בית הלב שלי עוד שנייה יצא מהמקום.זה נראה לי יציאת מצרים,מהשולחן שלי לשולחן של המורה,כל הדרך.מסתכלים עליי.זאת הייתה חרדה חברתית.אבל אני כמעט בטוחה שזה בסדר עכשיו,אני לא יודעת אם זאת הבעיה.היום הצגתי עבודה עם עוד ילדה בכיתה,לא נלחצתי,הקול שלי לא רעד,לא הזעתי.קראתי מהדף וזהו.כמו בן אדם נורמלי.אני לא יכולה להיות יותר מבולבלת.יכול להיות שהפסיכולוגית באמת עזרה לי.אבל אלה היו 10 מפגשים וזהו.זה פשוט יקר.אז קבענו 10 מפגשים.שנה שעברה,כיתה ט,לא הבנתי מה קורה בכלל,מה הולך פה,איפה אני ומי אני ומה פתאום.ופשוט שנאתי את עצמי שהשתנתי ככה,אני מתגעגעת להגיד מה שבא לי,אבל בכיתה אני עדיין שקטה,לא שקטה כמו פעם,בכיתה ט הייתי פסל ממש.אבל היום אני כן זורקת דברים,ממש בקטנה..כמה שאני מסוגלת.שנה שעברה לא התאמצתי,חיכיתי שדברים יגיעו אליי,לא זכרתי איך הכרתי את כל החברים שהתגעגעתי אליהם כלכך,פשוט היה קליק וזהו.אז פשוט חיכיתי,שיהיה עוד קליק.אבל לא היה,מסתבר שזה תהליך.לשאול שאלות,להתעניין,ללמוד ביחד.זה לא קרה לי עם החברים הקודמים שלי,זה פשוט קרה,זה היה טיבעי.אני מנסה להזיז דברים,הצטרפתי למשצים,אני מתחילה ללכת ביום שני לעמותת רקפת,עמותה לילדים עם חרדה.אבל אני מרגישה כלכך רע שביקשתי מאותה ילדה סליחה,אני מרגישה נואשת ומושפלת ומובכת.היינו חברות בחצי שנה הראשונה של כיתה ז,וביקשתי ממנה סליחה לפני שבוע,בכיתה י,על דבר שקרה לפני שלוש שנים.זה לא היה נראה טוב,כיאלו אני מתחננת אלייה שתחזור להיות חברה שלי כי היא רואה שאני לבד בהפסקות,כולם רואים.אז זה נראה כיאלו אני רק צריכה חברה.אבל אני מנסה מה שאני יכולה,באמת.וזה קשה לי,אני גוררת את עצמי כל השבוע ליום שישי,או לעוד חופש של חג,או טיסה,או אישור מרופא,שיגיע כבר.אני קופצת על כל הזדמנות.ולפעמים אני סתם מבריזה כשאני בודדה ממש,ואני נשברת.
קודם כל,18 נעצים זה המון.תודה רבה,לכל מי שנעץ וכל מי שניסה לעזור והגיב,מעריכה זאת מילה קטנה מדי.מישהי פה שאלה איך אני יודעת שיש לי חרדה חברתית.בתחילת כיתה י אמא שלי שמה לב שאני בודדה,שאני לא יוצאת בערב יותר לסרט או סתם לאכול ואין לי עם מי.אז היא לקחה אותי לפסיכולוגית ,היא אמרה שיש לי חרדה.מו הסתם כנראה חרדה חברתית,אבל בלי קשר ידעתי על זה קודם.ידעתי שמשהו לא מסתדר,דברים לא התחברו לי,כיתה ז וכיתה ט-נהייתי ההפך הגמור של מה שהייתי.וידעתי שמשהו לא בסדר.מפה לשם התחלתי לקרוא על זה והרגשתי שזה נכתב עליי,הזעתי המון,המון בכיתה,מלחץ,כשהיינו צריכים לקום להראות למורה שיעורי בית הלב שלי עוד שנייה יצא מהמקום.זה נראה לי יציאת מצרים,מהשולחן שלי לשולחן של המורה,כל הדרך.מסתכלים עליי.זאת הייתה חרדה חברתית.אבל אני כמעט בטוחה שזה בסדר עכשיו,אני לא יודעת אם זאת הבעיה.היום הצגתי עבודה עם עוד ילדה בכיתה,לא נלחצתי,הקול שלי לא רעד,לא הזעתי.קראתי מהדף וזהו.כמו בן אדם נורמלי.אני לא יכולה להיות יותר מבולבלת.יכול להיות שהפסיכולוגית באמת עזרה לי.אבל אלה היו 10 מפגשים וזהו.זה פשוט יקר.אז קבענו 10 מפגשים.שנה שעברה,כיתה ט,לא הבנתי מה קורה בכלל,מה הולך פה,איפה אני ומי אני ומה פתאום.ופשוט שנאתי את עצמי שהשתנתי ככה,אני מתגעגעת להגיד מה שבא לי,אבל בכיתה אני עדיין שקטה,לא שקטה כמו פעם,בכיתה ט הייתי פסל ממש.אבל היום אני כן זורקת דברים,ממש בקטנה..כמה שאני מסוגלת.שנה שעברה לא התאמצתי,חיכיתי שדברים יגיעו אליי,לא זכרתי איך הכרתי את כל החברים שהתגעגעתי אליהם כלכך,פשוט היה קליק וזהו.אז פשוט חיכיתי,שיהיה עוד קליק.אבל לא היה,מסתבר שזה תהליך.לשאול שאלות,להתעניין,ללמוד ביחד.זה לא קרה לי עם החברים הקודמים שלי,זה פשוט קרה,זה היה טיבעי.אני מנסה להזיז דברים,הצטרפתי למשצים,אני מתחילה ללכת ביום שני לעמותת רקפת,עמותה לילדים עם חרדה.אבל אני מרגישה כלכך רע שביקשתי מאותה ילדה סליחה,אני מרגישה נואשת ומושפלת ומובכת.היינו חברות בחצי שנה הראשונה של כיתה ז,וביקשתי ממנה סליחה לפני שבוע,בכיתה י,על דבר שקרה לפני שלוש שנים.זה לא היה נראה טוב,כיאלו אני מתחננת אלייה שתחזור להיות חברה שלי כי היא רואה שאני לבד בהפסקות,כולם רואים.אז זה נראה כיאלו אני רק צריכה חברה.אבל אני מנסה מה שאני יכולה,באמת.וזה קשה לי,אני גוררת את עצמי כל השבוע ליום שישי,או לעוד חופש של חג,או טיסה,או אישור מרופא,שיגיע כבר.אני קופצת על כל הזדמנות.ולפעמים אני סתם מבריזה כשאני בודדה ממש,ואני נשברת.
אנונימית
סיפור קטן עלי-
בכיתה ו הייתי בסדר לא מאד מקובלת אבל היו לי חברות, עליתי לז' והייתי בטוחה שהחיים החברתיים שלי ימשיכו להיות טובים- טעיתי, איבדתי את כל החברות בגלל המעבר של בית הספר נותרתי בלי חברים ביישנית, בודדה, נראת סנובית מהצד, לא מדברת ושקעתי בדכאון עמוק, הייתי חותכת היו לי מחשבות אובדניות מה לא.
אז שלחו אותי לפסיכולוגית שלא עזרה בכלל והבנתי איך לצאת מהתקופה הרעה בעצמי-
1. להפסיק לחתוך ולהפסיק לחשוב שלילי, לא עוזר ולא תורם ויצאתי מהמצב בעצמי.
2. למצא חברים, אמנם זה קשה אבל חברים מרימים אותך וחברים בנו לי את הביטחון שיש לי היום- הם לא חייבים להיות מקובלים או יפים רק אמיתיים.
3. אל תסמכי על אחרים, כשהייתי בתקופה הרעה שלי לא עזרו לי אף אחד גם לא ה"חברים" שהיו לי, אז למדתי לא לסמוך על אחרים אלה לעשות בעצמי.
כשתעברי עח השלבים האלה גם אם קשה תוכלי לצאת מהתקופה הרעה.
כדרך אגב עובדה מצחיקה-הייתי ככ שקופה בכיתה ז' עד שאף אחד לא זכר שהייתי בבית הספר, היום כולם מכירים אותי ויודעים מי אני ואני מאד גאה בעצמי על זה.
גם את יכולה:)
בכיתה ו הייתי בסדר לא מאד מקובלת אבל היו לי חברות, עליתי לז' והייתי בטוחה שהחיים החברתיים שלי ימשיכו להיות טובים- טעיתי, איבדתי את כל החברות בגלל המעבר של בית הספר נותרתי בלי חברים ביישנית, בודדה, נראת סנובית מהצד, לא מדברת ושקעתי בדכאון עמוק, הייתי חותכת היו לי מחשבות אובדניות מה לא.
אז שלחו אותי לפסיכולוגית שלא עזרה בכלל והבנתי איך לצאת מהתקופה הרעה בעצמי-
1. להפסיק לחתוך ולהפסיק לחשוב שלילי, לא עוזר ולא תורם ויצאתי מהמצב בעצמי.
2. למצא חברים, אמנם זה קשה אבל חברים מרימים אותך וחברים בנו לי את הביטחון שיש לי היום- הם לא חייבים להיות מקובלים או יפים רק אמיתיים.
3. אל תסמכי על אחרים, כשהייתי בתקופה הרעה שלי לא עזרו לי אף אחד גם לא ה"חברים" שהיו לי, אז למדתי לא לסמוך על אחרים אלה לעשות בעצמי.
כשתעברי עח השלבים האלה גם אם קשה תוכלי לצאת מהתקופה הרעה.
כדרך אגב עובדה מצחיקה-הייתי ככ שקופה בכיתה ז' עד שאף אחד לא זכר שהייתי בבית הספר, היום כולם מכירים אותי ויודעים מי אני ואני מאד גאה בעצמי על זה.
גם את יכולה:)
אנונימית
אמא התאהבתי בצורת כתיבה שלך.
ואשמח שתשלחי לי הודעה, אני פה בשבילך ❤
ואשמח שתשלחי לי הודעה, אני פה בשבילך ❤
אני רבתי עם החברות הכי טובות שלי וזה בנה לי אופי יותר חזק ובוגר , גם לפניי זה הייתי חזקה אבל פחות בוגרת ויותר ערסית ופרחה כזאת .
עכשיו אני חייבת להגיד לך , זמנים קשים עוברים , אני היו לי מלא תקופות קשות שבכיתי כל לילה וכל היום ולא יצאתי מהבית והייתי חסרת בטחון פתאום , גם שקלתי להתאבד לא פעם אחת , אבל זמנים קשים עוברים וזה גם מה שבונה אותך , אם רבת עם החברות שלך או אחת מהן לא מדברת איתך זאת בעיה אך ורק שלהן .
עכשיו את יכולה לנסות לדבר עם המנהלת או יועצת לעבור כיתה או משהו .
מה שכן פשוט תזכרי שתקופות קשות עוברות ! ואחרי הקושי בא הטוב .❤
עכשיו אני חייבת להגיד לך , זמנים קשים עוברים , אני היו לי מלא תקופות קשות שבכיתי כל לילה וכל היום ולא יצאתי מהבית והייתי חסרת בטחון פתאום , גם שקלתי להתאבד לא פעם אחת , אבל זמנים קשים עוברים וזה גם מה שבונה אותך , אם רבת עם החברות שלך או אחת מהן לא מדברת איתך זאת בעיה אך ורק שלהן .
עכשיו את יכולה לנסות לדבר עם המנהלת או יועצת לעבור כיתה או משהו .
מה שכן פשוט תזכרי שתקופות קשות עוברות ! ואחרי הקושי בא הטוב .❤
אנונימית
תקשיבי את מדהימה את לא מבינה איך אני מזדהה, אף פעם לא הייתי מקובלת אבל הייתי שונה מבחינה חברתית פעם אני גם הייתי אחרת,
היו לי את החברות שלי בכיתה ז הכל היה סבבה, אבל כל הזמן הייתי רעה אליהן ואני כלכך מתחרטת על זה אבל היה לי ביטחון יותר גבוה, היה לי קל לדבר עם אנשים, הייתי מצחיקה, ולא ידעתי אז מזה חרדה חברתית.
כיתה ח, מצאתי חברות קצת שונות אבל עדיין הייתי חברה של הקודמות פשוט הייתי עם עוד בנות שהיו מקובלות יותר בשביל שעוד ישימו לב אליי היה לי כיף בהתחלה ואז רבנו, זאת הייתה טעות חיי ואני פחות אוהבת אותן כיום,
בכיתה ט מצאתי חבורת בנות אבל לא היה לי רגעים של אושר, רק בהתחלה שהתחברנו,
ואז פתאום הכל השתנה, ניכנסתי לדיכאון והתחילה לי החרדה החברתית ואני כל הזמן רועדת ולפעמים גם סובלת שאני איתן גם היום, כי קשה לי נורא לדבר ואני יודעת שיש לי מה לתת... הלוואי והיו מבינים את זה, אבל עדיין, יש כאלה שכן אכפת להן ומנסות לשתף אותי תמיד, אני מרגישה את זה, אני מאמינה שלכל אחד יכול להיות לפחות חבר טוב אחד, זה עדיף על כמה שהם פחות טובים או צבועים,
זה לא בדיוק אותו סיפור אבל סיפרתי את זה כדי להראות שאני מיזדהה, וזה יכול לקרות לכל אחד.. רגעים של חולשה יהפכו אותך לחזקה בסוף..
וזה תהליך שאת צריכה לעבור עם עצמך תקבלי את עצמך יותר,
אני מאמינה שהביטחון של פעם עוד קיים אז פשוט תראי את זה ותתגברי על זה, תנסי להתחבר לעוד ילדים, אני גם מנסה, באמת, תחזקי קשר עם חברות שחשובות לך, זאת רק תקופה בחיים וזה בסוף עובר,
אני מאמינה בשבילך שהכל יהיה בסדר בסוף..
היו לי את החברות שלי בכיתה ז הכל היה סבבה, אבל כל הזמן הייתי רעה אליהן ואני כלכך מתחרטת על זה אבל היה לי ביטחון יותר גבוה, היה לי קל לדבר עם אנשים, הייתי מצחיקה, ולא ידעתי אז מזה חרדה חברתית.
כיתה ח, מצאתי חברות קצת שונות אבל עדיין הייתי חברה של הקודמות פשוט הייתי עם עוד בנות שהיו מקובלות יותר בשביל שעוד ישימו לב אליי היה לי כיף בהתחלה ואז רבנו, זאת הייתה טעות חיי ואני פחות אוהבת אותן כיום,
בכיתה ט מצאתי חבורת בנות אבל לא היה לי רגעים של אושר, רק בהתחלה שהתחברנו,
ואז פתאום הכל השתנה, ניכנסתי לדיכאון והתחילה לי החרדה החברתית ואני כל הזמן רועדת ולפעמים גם סובלת שאני איתן גם היום, כי קשה לי נורא לדבר ואני יודעת שיש לי מה לתת... הלוואי והיו מבינים את זה, אבל עדיין, יש כאלה שכן אכפת להן ומנסות לשתף אותי תמיד, אני מרגישה את זה, אני מאמינה שלכל אחד יכול להיות לפחות חבר טוב אחד, זה עדיף על כמה שהם פחות טובים או צבועים,
זה לא בדיוק אותו סיפור אבל סיפרתי את זה כדי להראות שאני מיזדהה, וזה יכול לקרות לכל אחד.. רגעים של חולשה יהפכו אותך לחזקה בסוף..
וזה תהליך שאת צריכה לעבור עם עצמך תקבלי את עצמך יותר,
אני מאמינה שהביטחון של פעם עוד קיים אז פשוט תראי את זה ותתגברי על זה, תנסי להתחבר לעוד ילדים, אני גם מנסה, באמת, תחזקי קשר עם חברות שחשובות לך, זאת רק תקופה בחיים וזה בסוף עובר,
אני מאמינה בשבילך שהכל יהיה בסדר בסוף..
אנונימית
זה עצוב לי ברמות.
אני לא יודע באמת כמה את בודדה,כי לא הייתי אף פעם במצב הזה.
אני לא יודע מה קרה עם כל חברה בדיוק,אבל אני מניח שעכשיו זה כבר לא משנה,נכון?...
התוצאה זהה.
אני חושב שזה סוג של מעגל.
רבת עם כל החברות שלך,משם אין לך חברות,את מרגישה בודדה,ואז מתחילה להיסגר ונהיה לך יותר קשה להשיג חברות. וגם אם היו מנסים להתקרב אליך,בטח היה לך יותר קשה,כי כבר נפגעת כלכך הרבה,ואת לא רוצה לצלק את הלב שלך עוד יותר.
אבל תקשיבי
קחי את הסיכון. כן. אני לא אומר לך ללכת ולהתחבר עם כל בנאדם שאת רואה,אבל אם את רואה מישהי או מישהו שהיית רוצה להתחבר איתם, גם אם קשה לך,תכריחי את עצמך לנסות. תמיד יש את האנשים שאף פעם לא יגידו לא לאנשים שמנסים להתחבר איתם,ואני בטוח שבסופו של דבר תמצאי אותם. אולי אפילו תוכלי להוציא ככה מישהי אחרת שגם נמצאת במצב שלך מזה.
(במצבים כאלה אני נוהג לשלוח פינגווין,כי א.הוא חמוד, ב. זה נראה כאילו הוא בא לחבק אותך,אבל כי אין כאן אימוג'ים,דמייני שאני שולח פינגווין עם חיבוק וירטואלי,כי נשמע שאת צריכה אחד)
אני לא יודע באמת כמה את בודדה,כי לא הייתי אף פעם במצב הזה.
אני לא יודע מה קרה עם כל חברה בדיוק,אבל אני מניח שעכשיו זה כבר לא משנה,נכון?...
התוצאה זהה.
אני חושב שזה סוג של מעגל.
רבת עם כל החברות שלך,משם אין לך חברות,את מרגישה בודדה,ואז מתחילה להיסגר ונהיה לך יותר קשה להשיג חברות. וגם אם היו מנסים להתקרב אליך,בטח היה לך יותר קשה,כי כבר נפגעת כלכך הרבה,ואת לא רוצה לצלק את הלב שלך עוד יותר.
אבל תקשיבי
קחי את הסיכון. כן. אני לא אומר לך ללכת ולהתחבר עם כל בנאדם שאת רואה,אבל אם את רואה מישהי או מישהו שהיית רוצה להתחבר איתם, גם אם קשה לך,תכריחי את עצמך לנסות. תמיד יש את האנשים שאף פעם לא יגידו לא לאנשים שמנסים להתחבר איתם,ואני בטוח שבסופו של דבר תמצאי אותם. אולי אפילו תוכלי להוציא ככה מישהי אחרת שגם נמצאת במצב שלך מזה.
(במצבים כאלה אני נוהג לשלוח פינגווין,כי א.הוא חמוד, ב. זה נראה כאילו הוא בא לחבק אותך,אבל כי אין כאן אימוג'ים,דמייני שאני שולח פינגווין עם חיבוק וירטואלי,כי נשמע שאת צריכה אחד)
כן גם אני אברתי משו בסיגנון זה קשה אבל סומך אלייך שתאברי
גם לי זה קרה, אבל זה מה שאני עשיתי:
הבנתי שעוד כמה שנים אני בכלל לא אחשוב על החברים שלי. אני אחשוב על צבא, ולעשות תואר. אז כשאין לי חברים כלכך, פרחתי מחינה לימודית. לא הייתי צריך לדבר עם אף אחד, או להיפגש עם אחד, או משהו בשביל מישהו אחר. הייתי יכול להתמקד בעצמי, שזה משהו שאנחנו בני הנוער לא עושים לרוב. ושמתי, שעם הזמן, אני וחברים שלי חידשנו קשר, ואנחנו מגובשים ושטותניקים מתמיד. אני לא יודע אם זה בגלל שאני בן, ודינמקה של חברות אצל בנים היא *מאוד* שונה משל בנות, אבל מציע לך לשכוח מהפן החברתי ולהתרכז בעצמך. אם המצב שלך גרוע, טעם להיות עצובים. תמקסמי את המצב שלך. אני גם בט'.
אם את רוצה את יכולה ליצור איתי קשר בפרטי.
הבנתי שעוד כמה שנים אני בכלל לא אחשוב על החברים שלי. אני אחשוב על צבא, ולעשות תואר. אז כשאין לי חברים כלכך, פרחתי מחינה לימודית. לא הייתי צריך לדבר עם אף אחד, או להיפגש עם אחד, או משהו בשביל מישהו אחר. הייתי יכול להתמקד בעצמי, שזה משהו שאנחנו בני הנוער לא עושים לרוב. ושמתי, שעם הזמן, אני וחברים שלי חידשנו קשר, ואנחנו מגובשים ושטותניקים מתמיד. אני לא יודע אם זה בגלל שאני בן, ודינמקה של חברות אצל בנים היא *מאוד* שונה משל בנות, אבל מציע לך לשכוח מהפן החברתי ולהתרכז בעצמך. אם המצב שלך גרוע, טעם להיות עצובים. תמקסמי את המצב שלך. אני גם בט'.
אם את רוצה את יכולה ליצור איתי קשר בפרטי.
היי.
תשחררי קצת. תביני שזה קרה ואין דרך לשנות את העבר, את מבינה? אי אפשר לשנות את העבר שלנו, רק את ההווה והעתיד.
תקומי מהמקום הזה, המקום הנוח הזה, וצאי אל העולם. ממש ככה..
צאי תתחברי עם אנשים, תשמחי, תחייכי אפילו חיוך מזויף, כי את עשית את שלך, ועכשיו את יוצאת לדרך חדשה שבה יהיה לך יותר כיף.
לא יודעת אם יהיה הכי טוב כמו שאת מצפה, אבל יהיה לך יותר טוב מעכשיו.
תשחררי קצת. תביני שזה קרה ואין דרך לשנות את העבר, את מבינה? אי אפשר לשנות את העבר שלנו, רק את ההווה והעתיד.
תקומי מהמקום הזה, המקום הנוח הזה, וצאי אל העולם. ממש ככה..
צאי תתחברי עם אנשים, תשמחי, תחייכי אפילו חיוך מזויף, כי את עשית את שלך, ועכשיו את יוצאת לדרך חדשה שבה יהיה לך יותר כיף.
לא יודעת אם יהיה הכי טוב כמו שאת מצפה, אבל יהיה לך יותר טוב מעכשיו.
אני פשוט אותו הדבר כמוך... באותו מצב.. לא האמנתי שיש מישהו במצב כמוני אשמח שנדבר :)