הכרתי אותו לפני שנתיים, בכיתה החדשה שעברתי אליה. אני זוכרת שהסתכלתי עליו והרגשתי טוב, הרגשה מוזרה כזאת, של "משהו חדש מתחיל פה." אולי הוא לא כמו הקודמים, אולי הוא גבר, אמיתי. טעיתי, הוא כמו כולם. הוא היה מדבר איתי ויומיים אחרי זה לא שם עלי, עוד פעם מדבר איתי, אפילו קובע איתי, מבריז ונעלם. לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. אבל תמיד אמרתי, זה לא אשמתו, הוא בטח מבולבל אני צריכה לתת לו קצת זמן, זה אשמתי, יום אחד אני לוחצת ואחרי זה משחררת, בוכה בלילה כי אני יודעת שהוא עם מישהי אחרת עכשיו, אבל מה אני מתלוננת? אנחנו בכלל לא ביחד, מנסה להיכנס לפרופורציות. ואז הוא שולח הודעה, קופצת מהמיטה בשתיים בלילה כאילו בישרו לי שזכיתי במיליון דולר, שבתכלס? הודעה שלו שווה לי הרבה יותר מכל הכסף שבעולם. לפני שאני נכנסת להודעה אני כבר ממהרת לשלוח הודעה לקבוצה של הבסטיז, הוא שלח לי הודעה!! כולם מתרגשות כולם רוצות שאשלח להן את ההודעה. זה סתם הודעה טיפשית, על בית ספר אני רואה. לא אומרת להן מה הוא שלח, אני פתטית? אהה.. סתם רצה להיפגש. לא רוצה שידעו שאני ממורמרת, רוצה רק אותו. אז אני הולכת לישון, חולמת שאנחנו ביחד. חולצת שהמציאות יותר טובה, אבל על מה אני עובדת? אז אני קמה לבית ספר ורואה אותו מתנשק עם מישהי. הלב שלי נשבר, באמת נשבר. מתרסק, רואה שחור ולא שום דבר אחר. מדמיינת שזאת אני במקומה, אבל על מי אני עובדת? הוא אוהב אותה בסופו של דבר. אז אני חוזרת הביתה, בטלפון כרגיל.. רואה תמונות שלהם באינסטגרם מתנשקים. מכבה את הטלפון.. עוצמת עיניים ומדמיינת שלרגע, לרגע אחד, זאת אני במקומה, וזה? מדהים.
-אני כותבת די הרבה, אני אוהבת לכתוב עליו, רשמתי את זאת תוך כדי השאלה, כל מה שרציתי להגיד לו פשוט נשפך על המקלדת. מה אתם חושבים?-