היי, אשמח לדעת מה אתם חושבים על זה. (קטע כתיבה, מהלב שלי וזה)

היא
קטנה מכדי שישימו לב אליה
יש לה אלפי חורים קטנים בלב
הוא בא ואחז בליבה
סתם את כל הניקובים הקטנים
אך לבסוף הוא שחרר אחיזה
ליבה התפרק ונשבר
היא ידעה שתהיה לבד
היא כתבה את מילותיה ובכתה את דמעותיה
"אלוהים, למה דווקא אני?"
היא שואלת בכל לילה ולילה
עם הדמעות שיורדות כמו בריכות על גבי בריכות
"האם עשיתי משהו לכולם? למה זה מגיע דווקא לי?"
והיא שואלת את אלוהים
למה הפך אותה לשקופה
גם לה יש מילים להגיד
והמילים פורצות בראשה ומהדהדות
כל מילה ומילה רק מחכה לצאת לאוויר הצח
כל מצמוץ מיותר מסתיר דמעה חבויה
היא רוצה לצרוח בתוך ראשה
אך היא לא תאמר מילה
כי אלוהים,
היא לא יכולה
להיות רגישה זה הדבר הכי מדהים שהיא קיבלה,
אך גם הקללה הכי גדולה.