אני מחר בורחת מהבית. כתבתי מכתב להוריי .. מה דעתכם?

אם הסיבה שלך מוצדקת אני מאחורייך
תחשבי עוד קצת אם יש לך משהו להוסיף או לא.
יש לך לאן ללכת?

תני בראש ותשמרי על עצמך
אני מאמין בך

שואל השאלה:
אני עוברת לחברה בנתיים. אחר כך כנראה לסבתא. כסף לא חסר לי.

אמ.. האמת שאנחנו לא באמת יכולים להגיד את דעתנו על המכתב הזה כי.. אנחנו לא יודעים את הסיפור המלא. ולכן אנחנו לא יכוליך להגיד לך אם אנחנו חושבים שזה בסדר או לא בסדר ואם המכתב טוב... לפי איך שזה נראה קצר ולעניין אבל חבל שלא ניסית לפתור את זה איתם

איך בדיוק תאכלי/איפה יהיו הספרי לימוד שלך? מי ישלם על הבית ספר?

מצטערת, אבל זה דבילי.

בהצלחה יקירה.
מקווה שזה יעשה לך רק טוב

בתור בן אדם שכבר עשה את זה זאת טעות חמורה
זה אולי פותח עניים אבל את חייבת להבין שהורים זה סמכות שאחראית עלייך ויש פעמים שהם אומרים ומתנהגים בצורה שהיא יכולה להיות בלתי נסבלת!
הם לפעמים גם לא מקשיבים גם אם(יושבים לעשות איתם שיחה)
פשוט תחשבי מה את עושה בצורה לא נכונה ותנסי לשנות גם אם זה לא נוח או קל
מקווה שהדברים יסתדרו לך

שואל השאלה:
הוו כמה שניסיתי.
הם כל פעם מוכיחים לי כמה שהם חארות.

כל עוד הסיבה מוצדקת ובאמת קשה לך בבית ויש לך לאן ללכת אני מאחלת לך מלא בהצלחה!

שואל השאלה:
תודה. אקח שבוע כדאי להיות בטוחה שאעזוב. תודה שעזרתם .

ולאן תלכי? יש לך לאן?

אם כל כך רע לך, תעשי מה שאת מרגישה לנכון. אבל העולם זה ג'ונגל, קחי בחשבון. מקווה שתסתדרי.

קוראים לזה גיל ההתבגרות אל תעשי כלום תנסי להסביר להם בשקט את איך שאת מרגישה ומה שקלת לעשות

סורי אבל קצת טימטום לא מדברים ככה למשפחה

סבבה תהני בתור הומלסית, תברחי מהבעיות שלך, מצטערת לדעתי זה עלוב בטירוף, גם אם מכים אותך או לא משנה מה, לכי לרווחה.

שואל השאלה:
לא מכים אותי

יופי אז גם הרווחה לא תעזור לך

יש לך לאן ללכת?

שואל השאלה:
יש לי את סבתא שלי שהיא גם בריב עם ההורים

אל תברחי את לא יודעת מה מחכה לך ברחוב
לא כדאי לך

אם את הולכת למשפחה זה בסדר
אבל עדיף שקודם תנסי לדבר איתם

אבל לאיפה תלכי????
לא עדיף לך קודם לדבר איתם?

בהצלחה, מקווה טוב שיהיה ושהכל יסדר בעזרת ה'.
אבל כמובן שתשני אצל חברה/ משפחה בשום פנים ואופן אל תשני בחוץ, זה מסוכן.
נ.ב: מה עם הלימודים?

שואל השאלה:
אני לא לומדת כבר משנה שעברה

למהה? את אמורה להיות כיתה י"א/ י"ב אחותיי אלה הכיתות הכי קריטיות

אם יש לך לאן ללכת. לכי.

המקווה לא לראותכם שוב לא ממש אהבתי כי בכל זאת הם ההורים שלך שאת תתחתני את היית רוצה שיהיה לך הורים מאחורייך וככה לכל החיים אולי הדרך שלהם לבטא או לחנך לא טובה אבל בכל זאת הם ההורים שלך זה מה שאני חושב בהצלחה לך❤❤

לא מסכימה איתך בכלל. יש דרך לסדר דברים.
אני לא יודעת מה הנסיבות אבל אני חושבת בכל זאת שאת צריכה לכבד את ההורים שלך לא משנה מה הם עשו לך או איך הם פגעו בך או לא יודעת. למה?? מתוך כבוד בסיסי לאדם, ובפרט להם - הם ההורים שלך והם עשו עבורך לא מעט - הם השקיעו בך, הם הכינו לך אוכל כל יום, מימנו אותך ואני די בטוחה שהם חושבים עלייך ומתחרטים כל מה שקרה ושגם הם לא נהנים מהסיטואציה הזאת. למה לברוח?
"מקווה לא לראותכם שוב", אני חושבת שאת לגמרי מגזימה. אני חוזרת על עצמי כי אין מה לעשות ואת חייבת להבין את זה - הם גידלו אותך. זה לא משנה כמה רע הם עשו את זה או כמה הם טעו לדעתך או כמה הם פגעו בך - בלעדיהם את לא היית קיימת. קצת הכרת הטוב, עוד להורים על 17 שנים!! את לא יכולה להתבטא ככה מול ההורים שלך לדעתי וזה ממש לא מכבד.
אני מניחה שההורים שלך בסך הכל רוצים בטובתך ואם את לא בטוחה בזה אז אני בטוחה שהם לא רוצים ברעתך.
בשורה תחתונה כנראה שהחינוך שלהם באמת לא היה טוב אם ככה יצאת - בלי להבין מה זה כבוד מינימלי ואיך ואיך מתבטאים עם מינימום פגיעה בצד השני, וכן, מתאפקים קצת על האגו. אני לא יודעת על איזה חינוך גדלת ועל איזה ערכים גדלת אבל רק מקווה שאת הילדים שלך תחנכי להכרת הטוב, לחינוך, לאיפוק ולנימוס ולעוד המון ערכים כי זה חשוב. אגב בשביל לחנך ילדים צריך להיות בשבילם דוגמא אישית, אז אולי תעבדי על עצמך קצת במיוחד בקשר לחינוך של כבוד מינימלי לכל אדם לא משנה מה הוא עשה ובפרט להורים, תחשבי על הצד של ההורים שלך - את היית רוצה שככה הילד שלך יעשה לך? את לא היית רוצה שהילדים שלך יכבדו אותך בכבוד מינימלי? את כנראה עדיין לא מביננ את המשמעות של ההקרבה של ההורים שלך למענך, ואני שאני קטנה ממך מבינה.
(אני מרגישה הבן אדם הכי שופט בעולם וזה לא נעים לי אבל זה לא באמת בכלל ממקום של אני שופטת אותך אלא ממקום של ביקורת בונה ושאת ביקשת את הדעה שלי. סליחה.)
אה וממש זיעזעה אותי ההתנסחות שלך בכללי ובפרט: "אתם מעיקים עליי" - 17 שנים הם גידלו אותך וזה נתודה שלך, זה מה שיש לך לומר?
ושוב, אני באמת מצטערת על השפיטה למרות שאני אפילו לא יודעת את הסיפור המלא, אבל שאלת על דעתנו ולא סיפרת לנו את הסיפור אז אני מניחה שציפית לשמוע גם תגובות עם דעה כמוני.
מקווה שתקחי לתשומת ליבך לפחות משהו אחד מימה שכתבתיב וממש אשמח אם תנסי להסדיר את העניינים בינכם באופן מוסרי יותר ואם תתגברי קצת על האגו של לא רוצה לראות אותם יותר. או שלפחות תמחקי את החינוך שלכם מזעזע, לא רוצה לראות אותכם יותר, אתם גורמים לי לדיכאון. אני מציעה לך להחליף במילים כמו אני חושבת שונה ממכם תודה על הכל אשמח שאם גם אתם מרגישים ככה נדבר אני מרגישה כך וכך אז אשמח שפחות כך וכך סליחה שכך וכך מקווה שתקחו לתשומת לבכם... אוהבת אבל רוצה הפסקה קטנה כדי להירגע .. וסוף

צורת החינוך****

תקשיבי אם את רק צריכה עזרה הכי קטנה או קורה משהו אני ממש אשמח שתדברי איתי באמת בכל דבר

תבדקי עם הסבתא שלך מוכנה בכלל שתגורי אצלה בבית

אני חושבת שההורים שלך רוצים לטובתך ואת סתם קשה כי הם לא נותנים לך מה שאת רוצה..
אם זה המצב אז זה יעבור ופשוט אל תעשי אתזה, הם ההורים שלך אל תדאיגו אותם סתם
את לא באמת חושבת שהם יתנו לך לעבור לחברה או לסבתא נכון?? הם יחפשו אותך ויחזירו אותך הביתה, את באחריותם, את הבת שלהם, הם אוהבים אותך אני בטוחה, אל תחשבי שהם יגידו "אה טוב היא ברחה והיא אצל חברה טוב נו" ויעזבו אתזה כי זה לא יקרה, בהצלחה לך יקירתי

ממש מסכימה עם התגובה של צעיף.
את גם בגיל כזה שהכל נראה שחור ומבאס,
קחי נשימה עמוקה עמוקה עמוקה,
תיזכרי שאלו ההורים שלך, שגידלו אותך והעניקו לך והביאו אותך לאן שאת נמצאת היום במשך 17 שנה, גם אם אהבת את הדרך שלהם וגם אם לא,
עצם זה שאת אומרת שכסף לא חסר לך, ועצם זה שאת יודעת לבטא את עצמך בצורה ברורה זה כבר מעיד על איזושהי רמת השקעה מצידם,
עכשיו את חושבת שאת יכולה לכבוש את העולם ושזה קטן עלייך ואת תסתדרי, אבל מהר מאוד את תגלי שזה לא ככה ומה בכלל חשבת לעצמך,
ואני לא באה לבלבל לך בשכל, אני מדברת מניסיון, אחותי עשתה את זה וחוויתי כל שנייה ומחשבה שעברה לה בראש,
אני לא מכירה אותך או את המשפחה שלך,
אבל אף הורה לא פשוט משלים עם מכתב כזה ואומר "אוקיי, הלכה-הלכה",
את תצטרכי להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלך ולהתעמת איתם ברגע האמת,
אני מציעה שתשקלי את המילים שלך שוב,
שתביני שהם כנראה רוצים בטובתך בדרכם שלהם,
שתקבלי את זה שלכל דבר יש זמן ובסופו של דבר גם את תגדלי תצאי מהבית ותעשי מה שאת רוצה, אבל בזמן הנכון,
וכן... גם לך יהיו ילדים שתצטרכי לחנך ואף אחד לא מבטיח לך שהם יאהבו את צורת החינוך שלך,
תסתכלי על המציאות מנקודת המבט שלהם,
תחשבי בצורה בוגרת,
ושוב, קחי הרבה הרבה אוויר ותתמודדי מול הקשיים, אל תברחי.
מקווה שתפנימי וזה באמת מדאגה.

היי, ערב טוב. (:
תשמעי, אני לא שופט אותך חס וחלילה.
נשמע מהדברים שלך שאת מאוד מאוד פגועה ממשהו. ואני חושב שבזמן שאנשים פגועים, אסור להם לקבל החלטות לבד. כי לרוב הם יעשו שיקול דעת שהוא לא נכון בעבורם ואחר כך הם עלולים להצטער על כך. מלבד זה, אני חושב שאם יש בעיה כלשהי שמפריע לנו, אנחנו צריכים להתמודד מולה ולפתור אותה ישירות ולא לברוח ממנה. כי כן, זה נוח וקל לברוח לחברים ולרחובות ולסבתא ולהזרק פה ושם. אבל בנינו, כמה אפשר לחיות ככה ?
את נשמעת בסה"כ נערה די נורמטיבית ומקסימה, שנקלעה למצב קצת לא נעים ומנסה לצאת ממנו. נראה לי שכדאי לא למהר לברוח מהבית ולנסות קודם להתייעץ ולשוחח פה עם אנשים. כאלו שאולי יש להם נסיון חיים, או אפילו כאלו שרק רואים את הסיטואציה אחרת, כי הם מסתכלים עליה מהצד ולנסות לקבל עצות והכוונה לגבי איך לשפר את המצב ...
מה את אומרת ?

תשני את המכתב ותכתבי שאת עוזבת לזמן כלשהו כי לא טוב לך בבית ושיש לך לאן ללכת. את צריכה לכתוב את זה ולא זה שאת סתם בורחת מהבית כי אז הם ידאגו.
ואל תעזבי את הבית, פשוט תעשי הספקה מהבית אצל חברות או קרובי משפחה.

תקשיבי לא יושעת מה קרה שם אבל בכל אופן אלו ההורים שלך ואת צריכה לכבד אותם לא משנה מה בגלל שהם ההורים שלך ואת צריכה להיות אסירת תודה על מה שהם עשו עבורך.
בגדול אף אחד לא מלמד אותך איך להיות הורה, וגם אם אתה בונה לעצמך תוכניות חינוך שלפיה אתה הולך, הרבה פעמים דברים משתבשים בדרך ולא הולכים כמתוכנן.
אומרים שהדרגה הכי גבוה לכיבוד הורים זה כשאתה נמצא בישיבה מכובדת ואמא שלך נכנסת באמצע וצועקת עליך ואתה שותק.
למשל.
תשמעי, אני מניחה שאפשר לפתור את המצב הקיים.
אבל תחשבי מה יעברו ההורים שלך וכמה צער לא עלינו הם יכולים לחוות.
לא משנה כמה הם טעו, צריך להבין שהם אנושיים. ברור שלכל אחד יש את מה שהוא יקח ולא יקח מההורים שלו אבל *לכל דבר יש דרך*
ואם יש לך ביקורתיות או בעיה או שאת נפגעת או לא משנה מה, אפשר לפתור את הדברים בצורה יותר עדינה.
הרבה פעמים, לא בקטע של לשבור לך את החלום אלא יותר בקטע ריאלי, ילדים בסופו של דבר חוזרים לבית שלהם...
בדרך כזו או אחרת הרי את כן תשמרי איתם על קשר ואת כן תראי אותם שוב ואפילו תתני להם חיבוק ונשיקה והם ילוו אותך לחופה בעז"ה
אז לא חבל לגרום להם צער בגלל משהו עכשווי נקודתי? אני בטוחה שאפשר לפתור את הדברים וליישב אותם בצורה יותר מכובדת לשני הצדדים.
אני קוראת את זה ובאמת כואב לי על ההורים שלך ועל מה שיעבור עליהם...
אני בטוחה שהם אוהבים אותך אינסוף גם אם זה כנראה לא מרגיש לך ככה בדיוק.
ואני ממש לא באה לשפוט אותך כי אני מבינה שלפעמים מה שרוצים זה פשוט לברוח.
אבל תחשבי הגיוני, שהרי את לא באמת יכולה לברוח מהם..
בקיצור אני מציעה לך לשקול את ההחלטה בכלל כי הטא נראית לי פזיזה מידי ולא מספיק פותרת את הבעיה...
בהצלחה!

מיומנו של נער שגידל את עצמו מגיל 16:
לדרך משלי יצאתי.
ולא סתם רצתי, ברחתי.
הורים מתנדנדים,
לא יכולים להיות אחראיים,
לי על החיים.

אני צריך למצוא איזון שלי,
לצעוד בשביל המיוחד לי.
כתבתי וציירתי,
תכננתי וכתתי,
העיקר העיקר הוא לכתי.

בלכתי, פגשתי בהזדמנויות,
אותן כתבתי ברשימות,
מצאתי משרה,
רדפתי העשרה,
נהייתי ממש בעל שררה...

...אדון לעצמי.
ואז דברים אחרים התחילו להצמיא:
אני אדון,
לאבדון,
עם סתם ידידון.

ראיתי עתיד,
אפילו עתי"ד.
היה לי הכל,
לפחות לעיני כל.
אבל שוב התחלתי לשקול.
שוב לכתוב, לצייר, לתכנן ולכתת - ובלחזור לאשכול.

בשורה התחתונה - חשוב לשמור על קשר עם ההורים, עם הקרובים לך, עם אלה שכבר טבוע בעולם שהם דואגים לך.
את תעשי כמה סיבובים, יכול להיות לך כסף ואחלה קריירה וחיים עצמאיים. יש אנשים שקולטים רק אחרי 20 שנה שקשר עם הורים הוא דבר שצריך לשמור בחיים. (השאר מוקדם יותר)
חלקנו נותנים לו יותר מקום בחייהם, חלקנו פחות. זה לא משנה. (ואל תחשבי שבזה שאת עוזבת בדרמטיות את הבית את מנתקת קשר. זה לא סרט.)
אני שמח שהחלטת לתת לזה עוד שבוע, גם כי הפתרונות שנתת כאן לא הכי... "מסודרים"/ עצמאיים שיש בכל מקרה וסתם יסבנו לך את הסוגיה ויסובבו אותך.
וגם כי יכול להיות שאת רואה דברים לא בפרופורציה וצריכה לדבר עם ההורים על זה.

וואי .. זו טעות.
אל תעשי את זה!
אולי ההורים שלך עושים איזושהי טעות.. אבל הם עושים את זה לטובתך .. אני מאמינה שהם אוהבים אותך ושאת חשובה להם ושהם דואגים לך.
אני מציעה שתדברי איתם לפני שתעשי אחרי זה שטות שבאמת תתחרטי עליה.
זה גיל כזה שעושים שטויות וזה גיל מזעזע ..
אבל זה עובר .

אפשר לשאול מה קרה? לא רוצה לצאת חסר רגישות אבל סלחו לי אני אדם סקרן

אממ אני לא יודעת מה עובר עלייך
אבל מה שזה לא יהיה אולי תדברי עם ההורים שלך? אני דיברתי... וגיליתי שגם שמה שאבא שלי (אני שונאת אותו) עושה אם זה נראה רע אז לדעתו זה טוב והוא מחנך אותנו איך שנראה לו נכון וכשאני מסתכלת אחורה זה באמת ככה...(אם כי אני לא אחנך ככה)

תחשבי קצת מה ההורים שלך יחשבו.. איך הם ידאגו.
בכל זאת , הם ההורים שלך..
אלה שגידלו אותך 17 שנים. גם לי ההורים שלי לפעמים מציקים לי ומעיקים עליי. אבל אני לא בורחת מהבית בגלל זה. אבל אם זה מה שיעשה לך טוב
בבקשה

בתור מישהי שעשתה את זה- זו לא טעות מבחינתי. שתביני, אני בכלל חייתי בחוץ תקופה מסוימת, ואני בכל זאת לא מתחרטת על זה. יש הורים שפשוט לא יודעים איך לחנך, אין מה לעשות.
העיקר שיש לך אמצעים לחיות והיכן לישון.
בהצלחה לך.

אני חולק עלייך, paranoia.
אני האחד שגידל את עצמו מגיל 16.
לדעתי הדבר הכי מטומטם שאת יכולה לעשות כשאת רואה שהחינוך מהבית גרוע הוא להשליך כל צורת חינוך שקיימת.
אני בחרתי לחנך את עצמי ע"פ שיטות חינוך אחרות, עצמאיות יותר ואחראיות יותר. ההורים שלי כמו שכתבתי לא כשירים לגדל ילדים לדעתי.
ובכל זאת, הפתרון לאי-החינוך שלהם הוא לא לזרוק הכל ו"העיקר לשרוד". ("העיקר שיש לך אמצעים לחיות והיכן לישון.")
צריך תכניות ואת כל מה שכתבתי, בין אם כתבתי את זה בדרך פחות מובנת ובין אם בפחות.

מסכימה איתך
הרבה אנשים נזרקים לרחוב בגלל שהם ניסו להתחיל משהו וכו וכו
ולכי תדעי
המקומות שאת יכולה להתגלגל אליהם הם אינסופיים
לדעתי זה מסוכן

נוראי! מרחמת על ההורים שלך

עדין מדי לדעתי

בהצלחה, את תצטרכי את זה. מקווה שתצליחי לקחת את עצמך בידיים, למרות הקושי של העזיבה. אם את צריכה משהו - מוזמנת לבקש, אולי אפשר לעזור בדרך כלשהי.

כול מה שרשמת במכתב-אני ככ מזדהה.

אם כבר את עוזבת
את לא מעדיפה ללכת למישהי שאת מכירה?
דודה/סבתא

אז את בוחרת לברוח מהבעיות שלך?
תשמעי איזה עמוד שדרה יש לך פשש..

בתור אחת שהייתה בורחת יום יום מהבית אל תעשי את זה ההורים שלי סבלו כל רגע מזה ובסוף הבנתי שגם אני סובלת מזה ואין מקום טוב יותר מהבית אם לא טוב לך את יכולה לשבת בחדר אבל בבקשה אל תברחי מהבית רק אחרי כמה זמן הבנתי את ההשלכות של זה והיום אני מצטערת על כל רגע שברחתי ולא חזרתי

האם את אותה אנונימית שהתלוננה על כך שההורים שלך לקחו לה את הטלפון?

https://stips.co.il/ask/7004671

יש כאן ילדים עם בעיות קשות באמת, לכן צורם לי לקרוא את השאלות שלך. אבל בואי נניח לצורך הדיון שאת באמת עוברת דברים קשים.

הגיב כאן מישהו אנונימי (שאומר שהוא "שגידל את עצמו מגיל 16"), והוא אמר דבר חכם: "צריך תוכניות" ו"לחנך את עצמך [במקום ההורים]". למרות שאין לך (לדעתך) הרבה דברים, יש לך דבר נפלא: בית. ארבע קירות. ויש לך גם מישהו שאוהב אותך (למרות שזה לא נראה לך כך. תיאלצי להאמין לי). יופי, אז הם לא נותנים לך כסף לבגדים. big deal! בדור שלי (לפני 20 שנה) ילדים בכלל לא היו קונים לעצמם את הבגדים.

מישהי כתבה לך, בשאלה הקודמת שלך, "תהיי חכמה, לא צודקת". זו עצה מצוינת. שתי כוס מים ותרגעי. את עושה שטויות.

ב"אח הגדול" הקודם היה בחור בשם ישראל אוגלבו שברח מהבית בגיל 15 (או 14?), למרות שהוא קיבל בבית הרבה אהבה (כפי שהוא עצמו סיפר). במקום לעשות תוכניות ולחנך את עצמו, הוא ברח מהבית. הוא ויתר על ארבע קירות בטוחים ומשפחה. הוא ויתר על מקלט. בחוץ כבר לא היתה לו שום אפשרות לתכנן תוכניות. לא היתה לו אפשרות ללמוד. מה "בער" לו לברוח?! הרי אם הוא רצה לברוח מהדת הוא יכל לעשות זאת בהצנע: לקרוא ספרים חילוניים וכו', להכין את עצמו לקראת העולם החילוני (ברכישת השכלה וכו').

לדעתי לא כדי לך לעשות את זה,ההורים שלך יערבו משטרה וזה יכול להיגמר בזה שסבתא שלך תיהיה בכלא (כי היא עזרה לך לברוח)כי אין מה לעשות ההורים שלך הם האפוטרופוס שלך,וזה אומר שאת באחריותם ואת לא יכולה להימלט מזה

על תעשי שטויות עכשיו אם לברוח מהבית וכל זה את בת 17 לפחות חכי עם זה לגיל 18 , אחרי זה תבחרי מה את מעדיפה , כי כרגע האחריות על ההורים שלך כי את עדיין קטינה .
וזה סתם בלאגנים עכשיו וחבל זה לא משחק .
ויכול להיות החשיבה שלך תשתנה או דברים ישתנו לטובה .
בהצלחה.❤

איפה היא כתבה שסבתא שלה עזרה לה לברוח?^^