אפשר לשמוע את הסיפורים שלכם? מה עברתם בחיים ואיך עברתם את זה?

אני פדחנית, חרדתית ואין לי מושג איך אני עוברת את זה. ושבוע שעבר היה לי ניתוח, עבר טוב. התחלתי קצת לנשום ולפני שעה היתה לי בגרות באנגלית, מניחה שנכשלתי. ו... זהו. לא חושבת שזה סיפור חיים משמעותי אבל תמיד נחמד לשתף אחרים..

אני בסדר אבל תודה לך :)

אני די מגעילה ואנשים נרתעים ממני כי אני חכמה, צינית וכנה.
אני נורא מפוזרת, מגושמת כזו ומצחיקה ליד אנשים שאני אוהבת ולהרבה קשה להכיל אותי.
היה לי המון חרא בחיים ועדיין יש תמיד היו לי מחשבות אובדניות ואני דכאונית רוב הזמן אבל אני אדם טוב סהכ ואני לומדת לאהוב ולקבל את עצמי.

בתור ילדה לא שמעתי טוב ועברתי כמה ניתוחים
עברתי פעמיים חרם
והיום עדיין מנסה להשלים עם עצמי

נולדתי. מפה לשם אני נושם, יש דופק. זהו שום דבר מיוחד

חיים די חרא, נולדתי לאבא נרקומן שהתעלל בי פיזית, פגע בי מינית ובעיקר התעלל בי נפשית. הייתי במקלט לנשים מוכות בגיל 12 עם אמא ואחותי בגלל אבא שלי..
בגיל 13 ניסיתי להתאבד בפעם הראשונה, התאשפזתי ל8 חודשים
הייתי בפנימיה פוסט אשפוזית עד גיל 17 וחצי והעיפו אותי כי ניסיתי להתאבד מלא פעמים ובפעם האחרונה נשבר להם כבר והעיפו אותי למחלקה סגורה בפעם החמישית או השישית. הפסיכיאטרית של הפנימיה אשפזה אותי בכפיה סהכ חמש שש פעמים. ניסיתי להתאבד משהו כמו 10 פעמים ורק כמה פעמים בודדות אשפזו אותי. במיון ביליתי לפחות 20 פעם..
בגיל 14 או 15 הייתי ממש מרעיבה את עצמי וירדתי המון במשקל. בגיל 16 עליתי במשקל את כל מה שירדתי וכפול מזה מבולמוסים אכזריים שתקפו אותי. התחלתי להקיא לקראת גיל 17. אבל הקאות יום יומיות ולא נחמדות כאלה.
בגיל 17 וחצי נכנסתי לאשפוז יום שעזר לי
בגיל 18 השתחררתי משם, מאשפוז יום של חצי שנה עם אבחנה של פוסט טראומה מורכבת, דיכאון קליני והפרעת אכילה. מאז המצב רק נהיה יותר טוב, אני אדם מתפקד יותר, אני מקבלת טיפול בקנאביס רפואי ואני לומדת. חוזרת על י"ב. אל תוותרו על החיים.
עכשיו טוב לי יותר

אונס

נולדתי, חייתי והגעתי עד הלום. לא משהו רציני מדי קרה.

עברתי הרבה דברים בחיים

סיפרתי את זה פה כבר, כל הסיפור עם ביה"ח רמב"ם ושקטיושה של חיזבאללה התרסקה בבית שלי ופצעה אותי קשה.

תהיתי אם כדאי לשתף במה שעברצי בחיים והחלטתי שלא. כי מצב אחד זה משחרר אבל מצד שני מצער אחרים וגם לא מקדם אותי לשום מקום.
בסופו של דבר, כולנו עברנו לפחות משהו אחד משמעותי כזה בחיים. חלק יותר וחלק פחות. אבל בכל אופן, אנחנו צריכים להמשיך הלאה ולהתקדם מהמקום הזה שאנחנו נמצאים בו. להסתכל על הקושי שלנו כמו על משקולות בחדר הכושר. זה קשה, זה לא פשוט, אבל בסופו של דבר אנחנו מתחזקים מהקושי הזה והשריר נהיה גדול, יפה וחזק יותר. ככה גם אנחנו בחיים שלנו. מתחזקים מהקשיים. אם נמשיך לחפור במחשבות שלנו זה יהיה ממש כמו בות טובעני. לעומת זאת אם נצוף מעל המחשבות האלו, יהיה לנו יותר קל לצאת מהבוץ הטובעני הזה מבלי לבזבז יותר מידי אנרגיה. הרבה עברו את זה לפנינו ויכול להיות שגם אחרינו. אין סיבה שאנחנו לא נעבור את זה.

ותזכרו: אם אין לכם דאורדורנט טוב, אל תתייאשו ואל תרימו ידיים ! ( :

עברתי התעללות ביסודי ובתיכון... בגלל הגירושים של ההורים שלי ובגלל שאני מעורב... (יפני,בריטי).
הוטרדתי מינית על ידי מורה בתיכון... וספגתי הטרדה מילולית מאבי הביולוגי... מכל הבחינות... של הנטייה שלי וכל מה שנוגע למקום שממנו באתי...

אממ אז ככה
נולדתי לא לידה רגילה, אמא שלי חוותה בחודש שני רעלת היריון והייתה בשמירה היריון קשה וכואבת ונולדתי בחודש שישי, הסיכויים שלי לחיות היו ממש קטנים ואמא שלי שהייתה אז בת 21 הייתה על סף מוות
בסוף שתינו ניצלנו מזה אבל כבר בגן חוויתי סוג של נידוי ובכיתה א' חרם שנה וחצי
הייתי בפיגור בחומר אבל הצלחתי להשלים את הפער בכיתה ב'
בכיתה ד' התחיל לי דיכאון (לא זוכרת איזה סוג) וניסיתי להתאבד מלא פעמים ולא היה לי חברים כל היסודי כי היה לי השמנת יתר קשה מאוד
עשיתי ניתוח בכיתה ג' ובכיתה ד'
בכיתה ו' ניסיתי להתאבד המון פעמים
ועכשיו, אני ילדה בכיתה ז', הורדתי 12 קילו ויש לי שרירים ובטן שטוחה, יחסית מקובלת, שניצחה את המחלה דיכאון, המון חברים חדשים והמון חברי אמת (ותאמת דיי מפחדים לעשות עליי כבר חרם)

אני בן אדם מוזר, אני מעריצה כל מיני מורות מבית הספר שלי ואף אחד לא מבין אותי באמת ו אני לא יודעת מה לעשות כי במקום להפנים החברות שלי סתם צוחקות עלי וחושבות שאני מוזרה

החברה הכי טובה שלי די בגדה בי שהיא הייתה משקרת לי במשך שנתיים ואומרת לי שהיא לא יכולה להיפגש היא הייתה הולכת ונפגשת עם הילדה שהתעללה בי. והן ריכלו עליי עד שתפסתי אותן בחדר כושר יחד וגיליתי. יא החברה הכי טובה שלי מגיל 0, ולא ידעתי מה לעשות בלי "חברה הכי טובה)"

מישהו גנב ממני תמונה מהאינסטגרם והתחזה אליי במשך חצי שנה,היום הוא עוד מסתובב חופשי כי המשטרה סגרה את התיק בגלל חוסר עניין לציבור.

עברתי חרם כמעט כל היסודי
בכיתה ה שפכו לי את כל הספרים בבית ספר קרעו לי אטצם פיזרו לי את הקלמר וזרקו לי את האוכל והמים לפח הרביצו לי וקיללו אותי מלא ובגלל שקראתי לאותן בנות שעשו לי את זה חארות השהו אותי והן יצאו בלי שום עונש
כל הזמן היו צוחקים עלי כי הייתי שמנה
ועל זה שאני ג'ינג'ית וקראו לי ענייה ומסריחה
והיו יורדים עלי שאני לא יודעת מה זה סקס בכיתה ה
ותמיד היו מאשימים אותי בדברים שלא עשיתי
(בתי ספר דתיים רק עם בנות זה חרא)

קשיים גיל שמונה עברתי את החיידק הטורף עוד קשיים ועדיין מנסה לפלס את דרכי בין הקשיים

כשהייתי בת 8 נסעתי עם המשפחה לאילת ואחד המנקים של המלון בו שהינו אמר לי לבוא אחריו אחרי שהוא סוג של התחיל איתי ובאותו גיל לא ידעתי את זה שזה מה שהוא עשה. הלכתי איתו לחדר וכשראיתי את החדר שהוא לקח אותי אליו הבנתי שהמתנה שהוא הבטיח לי לא הייתה בדיוק מתנה שילדים בני 8 רוצים. הוא דיבר רק באנגלית והאנגלית שלי הייתה בסדר אני כן הבנתי אבל לא יכולתי לדבר כל כך וכשהוא ראה שאני לחוצה הוא שאל אם אני בסדר ואם אני מוכנה ואמרתי לו שאני לא רוצה ולא מוכנה באנגלית והעפתי לו את היד ממני ורצתי חזרה למשפחה שלי שם סיפרתי להם כל מה שקרה ולפי מה שאני יודעת הבן אדם ההוא העיפו אותו מהמלון אבל בכל מקרה אני לא מסתובבת יותר לבד בבתי מלון עד היום כי זה מלחיץ אותי (אני בת 14)
עוד דברים מעניינים...
חברה מאוד קרובה של המשפחה שלנו התגלתה כגונבת וגנבה כסף מסבתא שלי אז סבתא שלי ניתקה כל קשר איתה וסידרה את העניין ממה שאני יודעת.
אחרי שסבא רבה שלי מת היה ריב משפחתי של מי יקבל את הירושה.
ועוד משהו סתם מעניין מישהי מהמשפחה אמרה שיש לה בית בשביל סבתא שלי וזה יעלה לנו רק 500,000 שקל לקנות את זה בהתחלה האמנו לה ובאנו לשלם וכשראינו שהיא עושה את זה להרבה אנשים הבנו שהיא משקרת וגם אותה הרחקנו מהמשפחה...
רוב האויבים שלנו בסופו של דבר זה המשפחה עצמה זה די מצחיק אבל זה סתם אקשן כזה שהחיים לא יהיו משעממים...
אה וגם אמא שלי בתהליך תביעה עם מישהו שחייב לה כסף ולא משלם והוא מצליח לברוח מזה כבר שלוש שנים שהוא לא שילם תכסף... אז כן יחסית הרבה אקשן... זה מוזר שאני נהנית מזה? אני אוהבת את האקשן הזה הוא נותן לי הרגשה שאני חיה.

אממ,נולדתי להורים חמים ואוהבים ועם משפחה מדהימה (חמסה טפו)ועם עודף משקל קטן שאני עכשיו עובדת על להוריד אותו בתכנית בריאה ומאוזנת,יש לי חברות מדנימות שתומכות בי ואוהבות אותי ובית ספר ממש טוב,די שום דבר להתלונן עליו,אמנם אני לא ממש עשירה או משהו כזה אבל כל בוקר אני קמה ואומרת תודה ענקית על כל מה שיש לי.

נולדתי למשפחה טובה, עם אבא שצעק על אמא שלי ואח שלי מולי וסבלתי מזה.
לא רוצה לספר יותר מזה.

אבא שלי התעלל בי מילולית ועבר 2 אירועים מוחיים מה שגרם לי לחרדת נטישה, בילדות תמיד שנאתי איך שאני נראה ולא אהבתי לקום בבוקר ועוד כל מיני דברים שאני מדעיף לא לפרט כי הם מאחוריי. איך עברתי את זה? החלטתי לאהוב את עצמי כמו שאף אחד לא אהב אותי ולכן החלטתי להתחיל ולשפר את עצמי ולחפש חינוך מחוץ לבית ספר. כיום אני גאה במי שנהפכתי להיות בלי דמות אב והחלום הכי גדול שלי זה להעביר את זה לילדים המבולבלים ששם בחוץ, כי עמוק בפנים - אני עדיין אחד כזה ותמיד אהיה.

ביסודי לא היה לי חברים וכל הזמן היו קוראים לי מכוערת וקופה והייתי בוכה פשוט כל הזמן בגלל זה, ונראיתי מזעזעת אם זה משנה. בחטיבה חשבתי שיהיה לי אותו דבר אבל מצאתי כמה חברות והיה לי כיף אהבתי לבוא לבית ספר ובכיתה ט' היה לי גלו אפ רציני מזה שהיו קוראים לי קופה ומכוערת על בסיס קבוע לזה שאומרו לי שאני יפה ממש. ההורים שלי ממש קמצנים ועצלנים ברמה שאני מתחננת ובוכה כמה שבועות לפני שהם קונים לי דברים קטנים שאני צריכה בשביל לא להרגיש שונה כמו גקטים שאני לא אצטרך ללבוש כל יום אותו אחד או כסף בשביל לעשות גבות שאני לא אראה באמת כמו קוף ויש להם הרבה כסף אני יודעת מעל מעל הממוצע ואמא שלי היא הבן אדם הכי חרא שאני מכירה היא מקללת אותי כל הזמן למשל: מטומטמת מפגרת סתומה מכוערת קופה מכשפה שקרנית בן אדם רע ועוד הרבה ...ומנסה להרביץ לי אבל אני יותר חזקה ממנה ומורידה לי את הביטחון בקטע מטורף ומשקרת על דברים שאני עושה ומנסה להאשים אותי בכל דבר רע שקורה היא כמו הבריון הרציני הזה מהסרטים של הבית ספר רק שזה אצלי בבית ואני לא יכולה לברוח ואבא שלי הוא היחידי שמגן עלי והיא צועקת עליו בגלל זה והם רבים בגלל זה כי היא אומרת לו שבגלל שהוא מגן עליי אני מתנהגת ככה ואז הם אומרים שהם רבים כל הזמן בגללי.
אני עכשין בתיכון ואין לי חברים לא משנה כמה אני מנסה למצוא ולהתחבר זה תמיד מתחרבן אני לבד ואני רואה את החברות שהיו לי בחטיבה ובא לי לבכות על איך שהם נטשו אותי ולא אכפת להן ממני כי הן מיצו והן סתם ניצלו אותי ואחת מהן שהייתה החברה הכי טובה שהייתי איתה כל רגע שהיא הייתה צריכה אותי שהייתה לה תקופה פחות טובה ושהייתה התקופה שלי ממש תקופה חרא פניתי אליה כי לא ממש היה לי ברירות אחרות ואמרתי לה שאני בדיכאון היא לא עשתה כלום לא היה אכפת לה אני עכשיו בלי חברות והבדידות הורגת אותי.מיותר לציין שבחיים לא היה לי לבר ואףהאחד לא ממש שם עליי וזה חסר לי ממש.אני שונאת ממש את איך שאני נראית לא מבינה למה אני בכלל פה

עברתי חרם של 3 שנים בערך, עברתי כיתה, הייתי שפוטה של ילדה שדירדרה אותי לעישון ושתייה וכיתה ה או ד אני לא זוכרת וזהו

הטרדה מינית ומילולית,מכות,חוסר ביטחון ופחד מכל העולם,פחד שכל בן אדם שעובר לידי יאנוס אותי ויגע בי,פחד לומר את דעתי בקול רם ,בדיכאון כמה שנים עד עכשיו,ניסיונות התאבדות.זהו בערך

חרם 6 שנים

סבתא שלי הייתה ניצולת שואה לכן כמעט כל הילדות שמעתי את אבא שלי מקשר דברים לשואה, (עד היום) אבל אני לא מנסה לצאת פה מסכנה, ממש לא! יש לי חיים נפלאים יחסית לילדים אחרים.. שני ההורים שלי חיים באושר ויש לי אחים ואחות מקסימים. סבא שלי עבר אירוע מוחי אבל זה לא ממש השפיע הרבה. בסך הכל יש לו קושי לזכור דברים.. ולכל מי שכן עובר דברים קשים, אני מאחלת לכם חיים טובים יותר!

אני בן 12 אחינו לא עברתי כלום

שואל השאלה:
במקרה שאת רוצה לדבר איתי אולי סתם אפילו כזה בתור חברות את יכולה לשלוח לי הודעה

עברתי אונס, מוות של ילדה מהכיתה מול העיניים שלי, חרם ביסודי, היתה מורה שהתעללה בי במשך שנתיים וסבלתי בשקט כי פחדתי לדבר על זה, היה לי דיכאון 3 שנים ניסיתי להתאבד משהו כמו 25 פעמים ובכל פעם זה סוקל בגלל ידידים שלי שעצרו אותי, עד גיל 16 אמא שלי היתה מרביצה לי כשהיא היתה עצבנית עליי על כל מיני דברים.
אייך עברתי את זה?
אני באמת לא יודעת, אבל עובדה שאני כאן עדיין.

אני הולך הרבה מכות

נולדתי, והגעתי עד הלום.
ועכשיו ברצינות.
בכיתה ד בערך סבתא שלי שגדלתי אצלה חלתה בסרטן גיל מאוד צעיר, זה היה דבר שלא קל לראות, ומשם איבדתי את ההורים שלי ולא ראיתי אותם כלכך. אחרי שנתיים פלןס היא מתה. כיתה ח סבא שלי גם חלה בסרטן אחריה מצער, וזה היה גם כן נורא. אנחות כל שישי חיוורון ושוב אין יחס מההורים. כיתה ו עברתי הטרדות מיניות באופן קבוע מילד מהכיתה שלי שהייתי תמימה אז נשארתי ידידה שלו וגם כי לא היו לי חברים (עברנו דירה ולא היה לנו בית למשך שנה אז גרנו אצל סבתא שלי, איבדתי את כל החברות כי לא יכלתי להזמין אותן אליי, בגלל שאני פריקית כזו ומוזרה החרימו אותי והציקו לי.), הוא גם תקף אותי מינית, ובכיתה ז הציע לי לעלות אליו דקה לשתות מים בכיפור וכמעט נאנסתי. כיתה ב גם עברתי חרם דא כי לא הסכמתי להשתתף בחרם על חברה שלי. בכיתה ו אבא שלי גם היה מרביץ לי אבל עכשיו הכל טוב. היום אני סובלת מכאבי בטן כרוניים ומדיכאון והתקפי חרדה, ובקרוב אעבור לפנימייה. וזהו בערך ? לא דרמטי מדי כמו שאר התגובות פה או טרגדיה אבל כן.

אחיות שלי די שונאת אותי ואף פעם לא מתייחסות אליי ברצינות ההורים שלי כל הזמן חופרים לי על הלימודים אני לא מתה על חברות שלי אני חושבת שניסיתי להתאבד כמה פעמים אבל פחדתי מידי התחלתי לפתח בולמיה אבל יצאתי מזה בזמן אני די קודרת ומוזרה אני שונאת את כולם ואת הכל ואני די אדישה ואני ממש שונאת את האופי שלי וזהו בערך

נה כל אחד עבר משהו בחיים ואין לי כוח להתמסכן. איך עברתי? אינסטינקט ביולוגי לשרוד אני מניחה.

משהו יחסית קטן
חברה ממש טובה שלי הלכה לחברות אחרות
והיינו עושות הכל ביחד
היינו ממש כמו אחיות
ואז היא פשוט הלכה כמו שכתבתי קודם

עכשיו עבר כמעט שנה מאז שזה קרה אפילו יותר
ובחופש הגדול נכנסתי לדיכאון מזה

ועכשיו אנחנו קצת מדברות

בואו נגיד שהצלתי אותה ממוות מהרכזת היום

-אימוגי צוחק-

אני האנונימית שרשמה על הלא דרמטי מדי.. לא יודעת למה שכחתי להוסיף על הפרעות אכילה וחבר שלי שהתאבד אבל לא משנה..

מנדים אותי כל הזמן,סבא וסבתא שלי נפטרו,אמא שלי חלתה בסרטן. ברוך השם עכשיו הכל בסדר

אח שלי נהרג במבצע צוק איתן מה שגרם להרבה ריבים במשפחה וההורים התגרשו בסך הכל עדיין ממשיכים לחיות

עברתי הטרדה מינית הצקות עד לרמה של מכות שכל יום הייתי חוזרת הביתה עם סימנים כחולים הייתי ילדה חסרת חברות וחסרת אהבה ילדים היו זורקים את הדברים שלי לפח ולאף אחד לא אכפת לא היה לי הייתי מיואשת ולא רוצה לקום אז חיםשתי אהבה בגיל 12 וחשבתי לוותר על התואר "חסרת החבר" כי כבר להרבה היו אז נהייתי אני וילד בן 17 זוג וכמובן שאין לנו את אותן הרצונות אז הוא החליט שזה בסדר שנשכב הוא נישק אותי ונגע לי בגוף ושלח לי דיק פיק אני הזדעזתי הוא ידע איפה אני גרה ופחדתי ברמות הוא אמר לי לפגוש אותו בבית שלו ולא הלכתי אבל לא אמרתי את זה לאף אחד הוא ניסה לגרום לי לשכב איתו מבלי רצוני ונגע בי בנוסף היה סיפור שאבא שלי בגד באמא שלי ובסוף זה הסתבר כלא נכון אבל זה היה חודשיים של שבירה ומישהי מהמשפחה שלי שקרובה אלי נפטרה וסבא שלי בבית חולים כבר כרתו לו 2 רגליים ומצב מחמיר וכל המשפחה שלי לא מדברים אחד עם השני כי יש באלגן ההורים שלי רבים אני ואחותי כל יום רבו מכות וזה מגיע למצב של דם.
אבל למרות הכל החיים לא קלים וצריך להתמודד עם זה ואני נשארת אופטימית למרות הכל

נולדתי
דרכו עליי
אבל המשכתי וכעת אני אדם חדש, אל תוותרו

הרבה רושמים חוויות עצובות וסיפור עצוב
אז אני ארשום משהו שמח

נולדתי עם מחלה נפשית אבל התגברתי עלייה והיום אני מעולה
תמיד רציתי להיות ספורטאי והיה לי בעיות לב ונשימה אז במשך 4 5 שנים הצלחתי להוריד את כל הבעיות הבריאותיות (בעזרת כוח רצון ואורח חיים בריא) והיום אני בנבחרות ספורט וקבוצות שונות ואין זכר לבעיות הללו
הייתי די שמן ותוך שנה הורדתי משהו כמו 13 קילו היום אני מאד רזה ומתאמן
הייתי בקשר רע עם המשפחה שלי אבל הצלחתי לתקן את הקשר והיום אנחנו משפחה אוהבת
כל החיים שלי היינו בקשיים כלכלים והיום אנחנו יצייבים מבחינה כלכלית
הצלחתי להתחבר להמון אנשים ויש לי הרבה חברים לחיים
יש לי אהבה
עברתי המון חוויות שמחות (עשרות טיולים בישראל ובעולם הרבה רגעים שמחים)
הביטחון העצמי שלי גבוה
הייתי דיכאוני מאד. והיום אני אופטימי וחיובי
(בלי לפתוח פה, כן?)
ניסיתי לכתוב את הדברים הטובים ביותר שקרו לי כי לכולם יש בעיות וקשיים והדבר האחרון שנראה לי זה שצריך להיזכר בהם

עברתי הכל עם אמונה אמיתית שאני יכול ולמזלי זה סיפור שמח

עשו עליי חרם כמעט כל היסודי מכיתה ב' עד סוף ו' , הייתה לי רק חברה אחת שגם החטיפה לי מכות (בעטה בי,דפקה לי את הראש בקיר,דחפה אותי...) והחרם הגיע למצב כל כך קיצוני שבחופש הגדול הלכתי עם 3 ילדים לבריכה ילד אחד זרק לי כדורגל לפרצוף וכמעט שבר לי את האף והילד השני ניסה להטביע אותי והילדה השלישית פשוט צחקה, רק השנה הכרתי חברות (לא הרבה אבל בכל זאת) וכמובן שהיה לי את המזל להיות עם הילדה שעשתה עליי חרם באותה כיתה והיא שוב ניסתה לעשות עליי חרם והפיצה עליי שמועות שאני ערבייה ועוד דברים כמו שבגללי אין לה טלפון , שהייתי מאוהבת באיזה ילד שאהב אותה ושאני מקנאת בה אז סיפרתי סוד שלה לילד אחד שהפיץ את זה לכל השכבה ובגלל זה היא ניסתה להתאבד ואשפזו אותה ועכשיו מאשימים אותי וכל הזמן מקללים אותי ויורדים עליי ואף אחד חוץ מ2 לא מדברים איתי ואני בוכה כל יום *כנראה שבצדק* ואני ממש מתחרטת על זה ,אחת השפוטות שלה מעבירה לי פתקים של קללות ושהיא תעיף אותי מבית ספר

הטרדה מינית

מה הקטע של המינוסים

ההורים שלי נפטרו בתאונה שגם אני הייתי בה וניצלתי , אני חיה כרגע רק עם אמא שלי שהיא לא הביולוגית..
ואת כל זה גיליתי רק השנה אחרי 14 שנים...
חוץ מזה איבדתי בסביבות החמישה אנשים קרובים מהמשפחה או חברים שלי שנפטרו אצל רובם אני הייתי זו שמצאה את הגופה שלהם.
חוץ מזה אני לא שלמה עם עצמי מאז ומתמיד וזה ממש מדכא , בלי החברים שלי אני לא יודעת אם הייתי כאן היום אבל זכיתי לסביבה תומכת ברוך השם , אבל סהכ לומדים לחיות עם הכל ואין טעם להיות מדוכא כל החיים אז תתעודדו ותתחנחמו בזה שיש בעולם כאלה שאצלם זה גרוע עוד יותר