אני לא רואה את עצמי מסתדרת בשום עבודה כמעט. מה אני אמורה לעשות בדיוק?

אני חיילת בצבא, ויש לי בעיה מאוד גדולה.
אני שונאת שאומרים לי מה לעשות, כשפוקדים עליי. כמובן שאין לי ברירה, אז אני עושה. אבל זה גורם לי להרגיש לא טוב. לא מתאים לי כשאומרים לי מה אני צריכה לעשות ואיפה אני צריכה להיות,
ודרך אגב אני גם לא אומרת לאחרים מה לעשות.
לעצמי דווקא אני כן אומרת


אין צורך לומר שככה זה בחיים-שמעתי את זה מספיק פעמים.
מאוד קשה לי להשאר במקום מסוים זמן רב, לדוגמה במשרד, אלא אם מה שאני עושה ממש מעניין אותי.
אני לא יודעת לגבי האזרחות, אבל בצבא זה משפיע עליי לא טוב העובדה הזו שאני כל הזמן על הכיסא, ומתעסקת רק בטלפונים וטבלאות.
אני מחשיבה את עצמי ליוצרת. אני אוהבת לצייר, לכתוב סיפורים ושירים, אוהבת לעזור לאנשים, ואני עוזרת מכל הלב, נותנת את כל מה שאפשר, אבל אני לא רואה את עצמי עושה עבודה משרדית כמו שאני עושה בצבא. אני זקוקה לגמישות בחיים שלי, ואני רוצה שלא יחליטו על הזמן שלי. אבל אני כל כך מפחדת ואני לא יודעת בדיוק מה עושים.
ההורים שלי חושבים שאני צריכה לחכות ללימודים ולעשות תואר ואני לא יודעת אם זה באמת בשבילי כל זה. אני יודעת שזה מה שכולם עושים, אבל תמיד הייתי קצת שונה.