למה יש פה דתיים שמפרסמים את העבירות שלהם (ואפילו חוסר אמונה)? זה ממעט כבוד שמים.

זה שהאדם מדי פעם נכשל בעבירה כזאת או אחרת - אפשר להבין, כי נאמר "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז,כ), אבל שזה עלבסיס קבוע ועוד מספרים על כך כאן בפרהסיה יש בה, בהחלט, משום חילול ה'. המשתמשים שכאן יאמרו שאם אפילו "דתיים" מרשים לעצמם לעבור עבירות כאלה או אחרות (ואפילו לפקפק באמונה, רחמנא ליצלן) - אז למה שהם לא יהיו כאלה?

אביא את דברי הגמרא שמסבירים את האיסור לפרסם את העיברות: לפי רב אם האיסור לא מפורסם - אין לפרסמו, לפי רב נחמן העבירה שבין אדם למקום - אין לפרסמה:
"א"ר יהודה רב רמי כתיב (תהילים לב) "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" וכתיב (משלי כח) "מכסה פשעיו לא יצליח", לא קשיא: הא בחטא מפורסם, הא בחטא שאינו מפורסם. רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן "כאן בעבירות שבין אדם לחבירו, כאן בעבירות שבין אדם למקום" (יומא פו ע"ב).
רש"י:
"כסוי חטאה" - שלא נתגלה עונו:
"בחטא מפורסם" - טוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו:
"בחטא שאינו מפורסם" - לא יגלה חטאו וכבוד השם הוא, שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא:
"עבירות שבין אדם לחבירו" - יגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו: