לאנשים עם הפרעות אכילה..

אחריי חודשיים בערך שזה היה קיצוני, ידעתי שזה כבר הרעבה עצמית.
התחיל מזה שהתחלתי דיאטה לבד ורציתי לרדת כמה שיותר מהר.

התחיל מעניין עם "חברה", הייתי ממש קטנה ולא הייתי בטוחה לגבי הגוף שלי.. אז "חברות" שלי המליצו לי על 'דיאטת מים' - דיאטה שאת נטו שותה בה, אוכל לא נכנס לפה.
לקחתי את זה ברצינות וגם אם הייתי אוכלת כדי שלא יחשדו הייתי רצה ומקיאה את הנשמה שלי מיד אחרכך,
אמא שלי שמה לב לירידה דרסטית במשקל שלי עד שנאלצה לערב צוות רפואי.

שמו לב די בהתחלה. ההורים שלי הכחישו כי הם לא רצו לראות את זה..אבל הם לקחו אותי לטיפול אחרי 4 חודשים שראו שינוי דרסטי בגוף..

זה התחיל מדחייה עצמית (פנימית), 2 קילו מעל הממוצע, חוסר מודעות וחוסר ביטחון.

שמתי לב אחרי שלושה חודשים
שהתחלתי לקרוא על זה באינטרנט וראיתי מה זה עשה לשיניים שלי וניסיתי להפסיק ולא הצלחתי
וזה התחיל אחרי תקופה של הרעבות אכלתי ארוחה וראיתי שממש השמנתי אז הלכתי להקיא ומאז התלהבתי שאני יכולה לאכול משבאלי ולהקיא