לאחרונה חזרתי להיות בקשר עם ידיד שהקשר איתו נותק לפני קצת יותר מחצי שנה..

הוא נותק די מיוזמתי פשוט כי הוא (הידיד) תמיד רצה להיפגש ואני לא ממש (לפני שנה בערך קרה משהו שנגמר בזה שלהורים שלי נהייתה דעה ממש שלילית לגביו, אבל אני לא אכנס לסיפור הזה..)

מאז ממש ניסיתי להתחמק מפגישות איתו אבל זה רק גרם לו יותר ללחוץ על להפגש עד שנמאס לי מזה, אז תמיד הייתי אומרת שניפגש ואז מתרצת במשהו ודוחה את זה עד שהוא הבין שאני פחות בעניין וככה הקשר נותק לראשונה..

היה לי סופר לא נעים מהסיטואציה הזאת אבל גם ממש הוקל לי כשהוא הפסיק לכתוב הודעות, כי באמת הרגשתי איזשהו לחץ מצידו.. לחץ נפשי יותר..

עכשיו חזרנו לדבר, בערך, והוא שוב מציע להפגש. בהתחלה הייתי בסדר עם זה אבל בגלל שאני כבר לא גרה בבית כמעט (גרה במעונות בעיר אחרת) עד שאני כבר חוזרת לבית אני באמת מעדיפה לא לצאת, במיוחד לא כשאני זוכרת שהוא ספציפית תמיד עשה לי רגשות אשם (לא במודע כמובן, אבל עדיין..)
אבל כמו המטומטמת שאני, שוב אמרתי שאשמח להפגש (יש לי איזה קטע כזה שאני לא אוהבת לאכזב אנשים) למרות שאין לי באמת זמן ורצון.. ועכשיו אין לי ממש איך לצאת מזה..

באמת שהייתי שמחה לצאת, הוא אחלה בנאדם, אבל משהו מרגיש לי לא נכון ממש.. שאני שוב אכנס ללחץ המעצבן הזה וההרגשה הרעה הזאת אחרי כל פעם שנפגש..

כרגע הוא קצת תלוי באוויר כי לא עניתי מאתמול בערב.. חשבתי להפגש היום בערב (בתקופת התיכון, תמיד החבר'ה שלנו היו יוצאים לפארק מקומי בשישי בערב, ככה גם הכרתי אותו מלכתחילה) וגם כי אין לי ממש זמן אחר לצאת בו, אני די עסוקה רוב היום..
לא נעים לי להתחיל להתעלם ממנו ומההצעות שלו שוב, כי כמו שכבר אמרתי - הוא אחלה בנאדם סך הכל, אבל אני גם רוצה שהוא יבין את הבעיה שלי עם כל זה..