הי כולם אני צריכה את העזרה שלכם דחוף יש לי תרגיל להגיש בתיאטרון (המגמה שלי) שבו אני צריכה להציג קטע מהחיים שלי

נראה לי את הקטע שהרופא אומר לך שאת צריכה להפסיק

שיט עושים את התרגיל הזה בכל המגמות תיאטרון בכל הבתי ספר?

תעשי את זה בתור מונולוג של נוסטלגיה.
חדר ריק, חשוך, את יכולה לשבת על הרצפה אפילו.
ואז לספר את זה כסיפור, על היום ההוא שבו נפצעת, איך שהרגשת לאחר מכן, מה שהרופא אמר והתגובה שלך.
אם זה דיאלוג, אז כן, את יכולה לקחת את הסצנה שבה הרופא מספר לך שאת נאלצת להפסיק, ואז להפוך את זה לקונפליקט.

שואל השאלה:
תודה ממש
אפשר קצת יותר פירוט על הקונפליקט עצמו?

למשל, התפאורה תהיה החדר של הרופא, הוא יושב מצד אחד של השולחן, את יושבת בצד השני, תהיה מיטה בצד.
בשלב מסוים את תשבי על המיטה, הוא יבדוק אותך, אח"כ ישב בשולחן ויקליד משהו במחשב.
אפשר להכניס פאוזה ברגע הזה, או שרק את תדברי, תשאלי אותו מתי תוכלי לחזור לרקוד.
בשלב מסוים הוא יגיד לך "מצטער, אני לא חושב שתוכלי לרקוד יותר", ואז תוכלי להכניס את ה'מריבה' עצמה, לשאול אותו "מה זאת אומרת לא אוכל לרקוד?" ותפעילי את הדמיון, את יכולה להיות תקיפה בקול, אולי אח"כ להיות פגיעה, לומר לו כמה זה חשוב לך, להתעקש שייתן לך הפניה לטיפול או פיזותרפיה וכו' וכו'.

תשחקי את מה שקרה לך.
התפאורה תיהיה החדר של הרופא, הרופא יגיד לך שיש לך בעיה ברגל.
כתבתי לך טקסט כאן אבל אני חושבת שיהיה יפה יותר אם תהפכי את מה שקרה לך, מילה במילה, לטקסט
תשאלי אותו "מה זה אומר?"
הוא יגיד: "אסור לך לרוץ, לרקוד, או לבצע כל פעולה מאמצת של הרגליים"
את: "לכמה זמן?"
הרופא: "כפי שנראה, לכל החיים"