כולם אומרים לי להמשיך בחיים אבל אני לא יכול..

אני ממש מצטערת, באמת.. אני מאחלת לך שתהיה חזק, ובאמת שאין לי מה להגיד לך, זה לא קל ואני מבינה, אני חושבת שאולי כדאי לך לדבר עם מישהו מקצועי, מומחה, לקבל עזרה, עזרה מהמשפחה, למצוא תחביב שיוכל לשמח אותך ולהרחיק את המחשבות הקשות מהראש..

זה תקופה וזה יעבור אתה חזק אני מבינה אותך ממש זה קשה לא אומרת שלא עם הזמן תלמד להתמודד וזה יהיה לך יותר קל
אם אתה רוצה לדבר וליפרוק תרגיד חופשי בפרטי

שואל השאלה:
אין לי מחשבות קשות. רק געגוע..

וואו זה ממש עצוב קח תזמן אל תמהר זה לא חכם ככ שאנשים אומרים לך להמשיך זה לא קל עד שהם לא היו במצב הזה (חס וחלילה שלא נדע) אבל אין מה לעשות יש דברים שקורים בלי התראה ואנחנו לא מוכנים...

אני ממש מבינה אותך.. קרובת משפחה שלי נפטרה לפני שנה וחצי. זאת הייתה הצומת הכי גדולה בחיים שלי
נכנסתי לדיכאון עמוק, חרדות קשות, פוסט טראומה אני עברתי גהנום ולא ידעתי מה לעשות.. למי לפנות
קודם כל אל תקשיב לכל מי שיגיד לך להמשיך הלאה, שאתה מגזים וצריך לצאת, אן כל מה שאומרים במצבים כאלה
אנשים לא תמיד מבינים, אני בהתחלה כעסתי על הסביבה שלי עכשיו אני מבינה שנם לא ידעו מה להגיד ואיך להתנהג איתי
אני מתחילה להחלים, זה לקח לי מלא זמן ואם יקח גם לך זה בסדר .. כל דרך שתתמודד איתה היא בסדר תזכור את זה. זה הכאב שלך .. תכאב תבכה תכעס תרגיש.. אל תדחיק עד שיום אחד תוכל להשלים עם זה.. אתה תמיד תתאבל עליה כי אתה תמיד תאהב אותה .. ככה פשוט אבל אתה יכול לאהוב אותה בדרל שהיא להשלים עם זה שהאנשים הכי טובים שלנו הם אלה שמתים. שהיא מלאך עכשיו ועם כל הקושי שלך תחשוב עליה שנייה, היא במקום טוב יותר. טוב לה.. יום אחד יעשה לך טוב לחשוב על זה.. יום אחד תוכל לחשוב עליה ולחייך
אני עדיין לא בשלב הזה ויקח לך זמן להגיע אליו.. תזכור שלא משנה מה היא איתך ושלמרות שלא נראה ככה יהיה בסדר בסוך.. אני כלכך מצטערת שאתה צריך לעבור את זה.. ולא משנה מה אני אגיד אתה תלמד את הדרך להתמודדות לבד.. כשאתה נזרק למים.. עכשיו אתה במים אהוב.. תשחה

אני ממש מצטער בשבילך.. לצערי אני לא טוב בלנחם אנשים אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד. אם באמת אהבתם אחד את השני, היא לא תרצה לראות אותך במצב הזה מלמעלה. תנסה להמשיך, תנסה להתחזק. היא לא תרצה שתבכה עלייה לשארית חייך אם היא באמת אהבה אותך,
היא תרצה שתהיה מאושר גם אם החיים לא אפשרו שזה יהיה איתה. אני יודע שאתה מאוד עצוב וכואב ואיבדת את הדבר שאולי היה הכי יקר לך בחיים עד עכשיו אבל אל תוותר.. גם אם אתה לא אובדני אני לא חושב שהיא הייתה רוצה שתחשוב על ללוות אותה גם אחרי מה שקרה לה. תהיה חזק אחי.. וזכרונה לברכה..

באמת זה כואבב וקששה מאוד..

כל הזכרונות מהזמן ממה שהשקעת עליה ממה ששימחת אותה ממה שעודדת אותה מהזמנים ההכי יפים והפחות.. הכל פתאום בלילות הקרים צף ועולה מציף את המחשבה ואת הראש... זה נורא קשה להתמודד...
אבל דבר אחד אני יכול לומר לך האדם והחיים חזקים מהכל.. קשה מאוד אבל אפשר , נכון זה לא פשוט ולוקח זמן ומאמץ לא קטן,
אבל לנסות לשחרר - אם על ידי כתיבת הזכרונות והדברים, אפשר לבכות תוך כדי זה בריא ומשחרר, ואם על ידי שיחה עמוקה עם מאמן או פסיכולוג שישמע אותך שיבין אותך, (חשוב שהוא יהיה עם תעודות ועם המלצות שאתה מכיר, יש הרבה זייפנים והרבה שמורחים ולא באמת נותנים מענה יעיל)
אני לא יודע בן כמה אתה, אבל יש מעשים שיכולים לעזור להתמודד עם הקשיים למשל לעשות משו לזכרה משו שאתה אוהב לראות כמו פלקט על הקיר עם זכרונות ממנה, או איזה מוצר מסויים שתשאיל אותו לאחרים בחינם ותכתוב שזה לזכרה ולעילוי נשמתה, מה שנקרא גמ"ח, או להוציא איזה ספר עם דברים טובים שלה או סיפורים עליה, כדאי להמעיט בתמונות ואפילו בכלל לא.. רק זכרונות.. כי הם נשארים כמו שהיו תמיד .

ועד עוד רעיונות מקוריים, כדאי לשבת ולחשוב עם איזה חבר טוב או בן משפחה שאתה אוהב ופתוח איתו...
מותר לך להתאבל.. אי אפשר להמשיך ככה בלא כלום, ברור, אבל אחרי שמתאבלים ועושים דברים לזכרה צריך עם כל הקושי לקום מהשברים ולבנות את עצמך מחדש ..לצאת, לעשות כל יום ספורט להתעסק בדברים.. ולא חייב לשכוח אותה.. גם אם המחשבות עולות לך..לא להעיף אותן פשוט לומר לעצמך בלב או בקול או אפילו לכתוב על דף כל פעם שצצה מחשבה כזו - כמו שאמרו פה, שטוב לה שהיא במקום גבוה יותר שהיא מחייכת אילך משמים ורוצה לראות אותך שמח.. ושאלוקים קוטף את הפרחים ההכי יפים,
אם אתה רוצה ויש בך משו דתי - תוכל לקרא תהילים פרק או שניים מדי יום או פעם בשבוע.. לא להקשות מידי אבל כמו שידוע זה מאוד מועיל לנשמה שלך ושלה..
תקבל איזה קבלה טובה לזכרה משו קטן שתחזיק בו לתקופה שתוכל...

רק תזכור שנכון שזה לא קל ואפילו קשה מאוד , אבל זה תהליך שאתה צריך לחוות ולעבור כדי לקום ותזכור שהחיים חזקים מהכל בסופו של דבר אתה תתעודד ותקום מזה בעזרת השם...

יהי זכרה ברוך...