למה אמא שלי מנסה לנהל לי את החיים? ולהתייחס אליי כמו תינוקת? אני בת 18 !!!

היי תקשיבי אני מבינה אותך מאוד
את צריכה לתפוס אותה לשיחה ולהסביר לה שאת ילדה גדולה ואת מבינה שהיא דואגת אבל את יכולה לדאוג לעצמך

אבל אל תכעסי תדברי איתה ברוגע על כוס קפה

היי, אני מבין את המצב שיש בינך לבין אמא שלך.

דבר ראשון, אבהיר לך נקודה קטנה.
לאמא שלך תאמת לא קל שגדלת, זאת אומרת שבשבילה את עדיין הילדה הקטנה שלה, זה לא שהיא עושה לך בכוונה כדי להציק לך אלא ההיפך מרוב דאגה שלה אלייך את מאוד חשובה לה, היא רוצה שתצליחי, היא רוצה שתלכי לישון מוקדם כדי שתקומי מוקדם, ויש מצב שאפי' כל זה נובע מחווית ילדות שלה, שהיא בעצם לא רוצה שתעשי את הטעויות שלה.

דבר שני אני מציע לך לפנות לאמא שלך בצורה הכי עדינה והכי מתחשבת ולקבוע איתה זמן שבו שתיכן תשבו ב-4 עיניים ותנהלו שיחה על הכל.
כמובן שבתחילת השיחה לא להתחיל לתקוף, אלא קודם להחמיא לה על מה שהיא עושה בכללי ולתת לה את ההרגשה שאת באת כדי להקשיב ולהבין, לכי תדעי אולי היא תשתף אותך בחששות שלה ואז הכל יתבהר.

בכל מקרה שיהיה לכן בהצלחה רבה.
ותזכרי, אמא יש רק אחת!

שואל השאלה:
רוב הסיכויים שאם אני אנהל איתה שיחה בקשר לזה היא תצחק לי בפנים ותמשיך לזלזל כמו שהיא עושה תמיד שאני מנסה לדבר איתה רציני. אבל אני אנסה בכול זאת שוב אולי תבוא הישועה והיא לא תזלזל במה שיש לי לומר בגלל שאני ילדה. תודה לכם

בשמחה, תנסי לדבר איתה בעדינות.
אני בטוח שאם תדברי איתה בצורה בוגרת היא תשנה את היחס שלה כלפייך.

עוד דבר, המלצה שלי
תתחילי לעזור לה בבית, לבוא אליה, "אמא? צריכה שאני אעזור לך במשהו?"
כשאמא חוזרת מהעבודה, "אמא? רוצה שאעשה לך משהו לשתות?
(מבלי לעשות פרצופים)

אני בטוח שהיחס שלה אלייך ישתנה
ואני אומר את זה מניסיון אישי מוכח!

בהצלחה
לילה טוב

תקשיבי אני באותו המצב עם אמא שלי, אני באמת בת 20 ואני חייבת פשוט להגיד לך שכלום לא יעזור, מתיי לא דיברנו על זה? כל החיים אני בוכה על המירורים שאני עוברת, מתבודדת, אני לא יוצאת מהבית בכלל, אין לי חברים אין כלום כי היא עושה לי שבץ בכל פעם שאני מנסה לפתח קשר חברות כלשהו, שלא נדבר על לצאת עם מישהו כן? אין לי מספיק ביטחון עצמי ובחיים לא יצאתי עם גבר בכלל. עצה שלי זה לקחת את הדברים, לקום וללכת. לי יש מזל שההורים שלי גרושים והלכתי לאבא. לא קראתי את התגובות אין לי מושג מה רשמו פה אבל זאת העצה שלי, קומי ותלכי כמה שיותר מהר לפני שתפתחי גם הפרעות אישיות, זה מה שקרה לי

אם זאת ההתנהגות שלה והיא כפייתית, היא בחיים לא תשחרר אותך זכרי מה אני אומרת. לצערי אמא שלי הבינה את זה מאוחר מידי והיא איבדה אותי כבר

אני לא יודע למה הגישה שלה אלייך קצת מעוותת, אני לא יודע אם אתן רבות הרבה או לא ולמה אבל לדעתי, היא עושה את מה שהיא עושה כי היא דואגת לך ואוהבת אותך.
במקרה שלי עד לא מזמן היו גם צוחקים עליי במשפחה(וגם עכשיו מדי פעם אבל הטון קצת שונה ויותר חברותי) ההורים שלי היו לוחצים עליי לעשות דברים. אבא שלי נכנס לי לחדר כל יום(גם היום) כמעט בשעה מסויימת כדי לגרום לי לקום מהתחת ולעשות הליכה וכמעט ולא מותיר לי אופציה להתנגד. סבתא שלי מנסה לעשות הרצאות על מה חשוב בחיים מבחינתה גם כשהדעה שלי לפעמים לא מעניינת יותר מדי. אחי מתלונן שאני מפונק ומפגר. כשהייתי קטן יותר היו מכריחים אותי ללכת לחוגים או לבריכה כדי לעשות ספורט(שתכלס לא כל אחד יכול להרשות..). מצד אחד כן הכריחו אותי, והחופש שלי עדיין קצת מוגבל אבל בסופו של דבר זה הכל היה בשבילי..

לדעתי אמא שלך דואגת לך ורוצה שתצליחי(אבל לא יודעת איך להביע את זה, יש אנשים עם יכולות חברתיות פחות טובות או כאלו שעברו טרואומות. יש אנשים שלא יודעים להסביר את עצמם ופשוט מחלקים פקודות כמו המפקדת שלי בצבא).
את מספיק חשובה לה כדי להתעורר ב1 בלילה לפני יום עבודה ארוך ומפרך שבו היא מנסה להשיג בשבילך(ובשבילה) כסף כדי לבדוק שהבת שלה יושנת ומתכוננת ליום שלמחרת כי תאכלס לישון אחרי 1 לא מועיל לשום דבר ורק תהיי עייפה בבוקר(מניסיון, מה גם שרוב העבודות מתחילות משמרות מוקדם).

אני מאמין שאם היא תראה/תדע שאת רוצה לעזוב את הבית ברצינות כלומר ממש תחסכי כסף ותתכונני למעבר יש סיכוי די נחמד שהיא תכנס לבור די עמוק של צער שהיא לא בטוח תצא ממנו כי נראה לי שהיא מאוד אוהבת אותך אבל לא יודעת להראות את זה ואני לא חושב שזה דבר שצריך לעשות למישהו שדואג לך.

אמליץ לך אבל להראות לה שאת בוגרת יותר. אל תברחי. אל תעשי רעש ובלאגן, תחדדי את המבט בעיניים ואל תתנהגי כאילו כל העולם תחתייך. תתחילי לעבוד, תשיגי כסף, תעשי משהו עם עצמך, תכירי אנשים בעבודה או וואטאבר, תראי לה שאת מסוגלת לחיות ולעבוד. אם את מתגייסת וכל כך בא לך להתרחק מהבית לכי לבסיס סגור. המשכורת לא משהו ותצטרכי להיות שבוע/ יותר בבסיס עם זרים/חברים/מכרים באותו חדר עם מצעים שתצטרכי למצוא איפה לנקות אם לא בבית אבל בכללי זו סוג של אופציה של בריחה למרות שתרגישי די מעפן כשתראי כמה אפטרים אנשים מוציאים שם.

כן את יכולה לברוח מהבית באזרחות אבל מה אז? תהיי לבד לגמרי בדירה שחצי מהמשכורת שלך תלך על שכירות, מיסים, אוכל ועוד הוצאות. תתקשי לשלם על תואר שתצטרכי לשלם על כולו בעצמך. תוכלי להכיר אנשים שאולי לא כדאי להכיר ותובילי אותם לבית ריק ולכי תדעי מה יקרה.. כמובן זה מקרה קיצון ויש אנשים שחיים טוב במצב הזה אבל אלו לא חיים קלים. כשתרצי להביא ילדים אם תרצי תצטרכי לשלם לבייביסיטר/ להסתמך תמיד על ההורים של הגבר שלא תמיד יוכלו לעזור לך ותרגישי כמו חייזר במשפחה שלו אולי כי תהיי די לבד ואם יהיו צרות ביחסים באיזשהו שלב תרגישי עוד יותר לבד. אלו לא חיים קלים.

אמליץ לך לנסות להסתכל על עצמך מנק' המבט של האמא(ונראה שהיא לבד כי לא צויין אבא). לדעתי זה מה שגורם לאדם להתחיל קצת להתבגר.

שואל השאלה:
אני מבינה שזה מדאגה ואני הכי מעריכה את זה בעולם אבל זה מעצבן וקצת מעיק ועוד יותר מעצבן שהיא מזלזלת במה שיש לי להגיד שאין לי מושג מאיפה הזלזול נובע ואת זה אשאל אותה .
ואני מבינה שזה קשה מעבר דירה ואני לא רציתי להגיע למצב של לחשוב על זה בכלל אבל זה חוזר אליי הרצון של לעבור בכל פעם שהיא מתנהגת אליי ככה.
ותודה על התשובה :)

בשמחה, אני שמח שאת יודעת שהיא אוהבת אותך. זה מאוד חשוב בעיניי. אני לא אוהב את הרעיון של פירוק משפחות למרות שלא קרה לי משהו כזה אישית. אבל שוב אחזור על זה, לדעתי כדאי לך להראות שאת ילדה בוגרת, תתחילי להתנהג יותר רציני, תתחילי לעבוד אם יש לך זמן וזה לא מפריע ללימודים אם את בבית ספר עדיין. אל תכנסי איתה לריבים מטופשים ותשתדלי לא להיות קטנונית ולהתפס על קטנות כי בסה"כ בדרך כלל אפשר לדבר על הכל בשיחה רצינית בגובה עיניים. תנסי לחסוך, תנסי להכיר אנשים. אני לא מאמין שהיא עד כדי כך תנסה לחסום אותך מקשר עם גברים אלא אם קרה לה משהו רע עם האבא/גברים אחרים אבל לא נראה לי שזה המצב.

בכל מקרה תשתדי להיות בטוחה ולא לעשות שטויות שתטחרטי עליהן ותנסי כמה שיותר להשתדל להבין איך אמא שלך חושבת ולמה היא עושה את מה שהיא עושה גם כשזה נראה כאילו ציפור הפילה אותה מאיזה שום מקום. אני לא חושב שהיא תדבר אלייך ללא שום היגיון מאחורי מה שהיא אומרת.. פשוט לפחות כרגע עדיין לא הוכחת שאת יכולה לדאוג לעצמך אולי.. ואולי היא לא יודעת איך להראות לך שאת ממש חשובה לה.. אולי תנסי להראות לה אהבה כדי קצת לתקן לה את הלב והרגשות כי נראה שקצת חסרה לה אהבה והערכה שהיא מתנהגת כל כך tsundere(קרה מבחוץ אבל אוהבת בפנים)..

שואל השאלה:
מבינה מה שאתה אומר , אנסה להקשיב לעצה שלך . ותודה שוב

מקווה שהצלחתי לעזור קצת והכל יסתדר.. בהצלחה :).

שואל השאלה:
תודה!