האם הגיוני שאני לא רואה את אבא שלי כדמות למופת בגלל שהוא אלכוהוליסט?

וזה עצוב לי שהדמות שתמיד הייתה שם לצידי (יותר מאימא אפילו) לאט לאט הורג את עצמו מולי..ולא הוא לא אלים כלפיי אבל ההתנהגות שלו השתנתה מאז שהתחיל להיות אלכוהוליסט. כנ"ל לגבי אימא שלי. אמנם היא לא שותה ברמות מוגזמות אבל ההתנהגות שלה התחילה להחריף קצת. מהילדות חשבתי שאימא שלי היא בנאדם אוהב אבל קצת עצלן, וכשגדלתי היא התחילה להתנהג בגסות כלפי. קראה לי שמנה למרות שאני ממש לא, כפתה עליי לאכול פחות ואמרה "ככל שאוכלים פחות ככה בריא יותר" ומשכה לי פעם אחת בשיער כששאלתי מה יש לאכול (!!) היו עוד מקרים אבל זה סיפור ארוך. ועד היום אני לא יודעת באיזה מצב רוח אימא שלי תהיה. כי היא יכולה להיות נחמדה ואוהבת וביום אחרי זה להיות עצבנית ואדישה.
אז עכשיו, האם זה הגיוני או מוצדק שאני לא אוהבת את ההורים שלי באותה מידה שאהבתי בילדות..?