תייעצו לי בבקשה בזוגיות (המשך למטה)

אני בת 19, הוא בחור מקסים בן 20 ותמיד התייחס אלי יפה, הכרתי את המשפחה שלו ויצא שהתאהבתי בו עד מעל לראש.
אבל הוא לוחם והוא דתי ואני לא, ככה שבקושי יצא לנו להפגש, בנוסף הוא תמיד היה עייף ובקושי מתקשר גם כשיש לו טלפון.
אני נורא נפגעתי מחוסר יחס אפילו שאני לגמרי מבינה שזה מוצדק ושהוא עייף ושזה לא קשור אלי אלא למצב שלו בצבא, הסברתי לו שזה קשה לי והוא אמר שהצבא הוא חלק יותר מידי גדול מהחיים שלו כרגע והוא לא מסוגל לפצל את עצמו ככה, אז הסקתי שזה אומר- פרידה. אמרתי בוא נשאר ידידים? והוא אמר אפשר להמשיך להפגש אבל לא כחברים אלא כמשהו לא מחייב, הבנתי שזה יכול לפגוע בי ואמרתי לא...והוא פשוט אמר כן. בואי נשאר ידידים, היו לי רגעים כל כך יפים ביחד ואני אוהבת אותו עדין ולא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיו, הצעתי שנפגש ושוב הוא סוגר שלוש שבתות בצבא (נפגש עוד חודש כמעט) ואני לא מפסיקה לבכות..באלי יחס מהבן אדם שאני אוהבת...באלי לחבק לנשק לקבל חום. מה לעשות?