13 תשובות
שהמחשבה הזו עברה לי הרבה פעמים בראש והיא הטרידה אותי לא מעט פעמים
נשמע מאוד דומה למהלך שדקארט עשה שהוביל אותו לקביעה: "אני חושב משמע אני קיים".
חשבתי דברים דומים גם לפני שהכרתי את דקארט, תמיד הסכמתי עם הרעיון הזה, גם לפני שידעתי שזה רעיון פילוסופי שכבר נהגה.
אני חושבת שהמסקנה הזאת מובילה אותנו למצב די מסובך, בו מצד אחד אנחנו מפקפקים בהכל ומודעים לאפשרות שכל מה שהחיים שלנו מבוססים עליו הוא בעצם רק תוצר של התודעה שלנו, אבל מצד שני, אין לי דרך אמיתית לברוח ממה שנדמה לנו כ"המציאות", האשלייה הזו בנויה כל כך טוב, והיא מחייבת אותנו, במובן מסוים, להאמין לה (גם אם זה בא לצד פקפוק בה).
חשבתי דברים דומים גם לפני שהכרתי את דקארט, תמיד הסכמתי עם הרעיון הזה, גם לפני שידעתי שזה רעיון פילוסופי שכבר נהגה.
אני חושבת שהמסקנה הזאת מובילה אותנו למצב די מסובך, בו מצד אחד אנחנו מפקפקים בהכל ומודעים לאפשרות שכל מה שהחיים שלנו מבוססים עליו הוא בעצם רק תוצר של התודעה שלנו, אבל מצד שני, אין לי דרך אמיתית לברוח ממה שנדמה לנו כ"המציאות", האשלייה הזו בנויה כל כך טוב, והיא מחייבת אותנו, במובן מסוים, להאמין לה (גם אם זה בא לצד פקפוק בה).
המציאות שלנו זו המחשבה שלנו בעצם. המוח שלנו לא בנוי לתפוס מעבר
שואל השאלה:
זה בהחלט דומה לסיפור של רנה דאקרט, זה די מתאר את מה שעבר לו בראש.
רנה דקארט החל לפקפק בהכל, הסתכל על שולחן וחשב מה זה בעצם שולחן, איך אני יודע שזה שולחן?
וכך הגיע לגישה שאין דבר וודאי, חד משמעי, מלבד היותו של האדם פקפקן.
הדבר היחיד שמבחינתו הוא 100% זה יכולת הפקפוק של האדם ששום דבר הוא אינו 100%.
וכמובן, בעקבות גישה זו, הגה את המשפט המפורסם ''אני חושב משמע אני קיים''.
זה בהחלט דומה לסיפור של רנה דאקרט, זה די מתאר את מה שעבר לו בראש.
רנה דקארט החל לפקפק בהכל, הסתכל על שולחן וחשב מה זה בעצם שולחן, איך אני יודע שזה שולחן?
וכך הגיע לגישה שאין דבר וודאי, חד משמעי, מלבד היותו של האדם פקפקן.
הדבר היחיד שמבחינתו הוא 100% זה יכולת הפקפוק של האדם ששום דבר הוא אינו 100%.
וכמובן, בעקבות גישה זו, הגה את המשפט המפורסם ''אני חושב משמע אני קיים''.
באמת שלא מטריד אותי, כרגע אני נהנה עם המציאות שאני חש, אמיתית או לא
יכול להיות, אבל גם אם היא באמת "לא קיימת", אין לך מה לעשות בנידון ואני ממליץ לך להמשיך לחיות את חייך למרות המחשבה שאולי הם לא מובילים לשום מקום.
בשביל המשך חייך הנורמליים, אם עצם נפל על הרצפה באמת או בדמיונך, הוא נפל. זה לא משנה מה קרה "באמת" משום שרק מה שאת קלטת מהסיטואציה משפיע עלייך.
בשביל המשך חייך הנורמליים, אם עצם נפל על הרצפה באמת או בדמיונך, הוא נפל. זה לא משנה מה קרה "באמת" משום שרק מה שאת קלטת מהסיטואציה משפיע עלייך.
המחשבה הזאת באמת די מצמררת
אנונימי
שואל השאלה:
misaki,
למעשה זה לא פשוט כמו שאת מתארת את זה.
המסר פה, הוא ששום דבר אינו ודאי, גם מה שכתבת עכשיו.
אתאר זאת שונה:
יש מצב שאני הנפש האמיתית היחידה בעולם וכל השאר סתם מן אישיות מלאכותית.
אולי אני בת האדם היחידה בעולם וכל מה שקורה מסביבי הוא אך ורק בכדי לבחון אותי ספציפית.
כדי שתצליחי להבין את המחשבה שלי, אנסה להסביר מניין היא נובעת:
איך אני אדע שמי שנמצא לידי באמת חי? אני לא יכולה באמת להיכנס לגוף שלו.
אני לא יכולה לבדוק את זה, כלומר אין לי שום דרך להוכיח זאת.
אני לא יכולה להסתמך על שום מחקר אם אני באה מההנחה שכולם, כולל החוקרים עצמם, הם מלאכותיים.
נניח שיש כזה דבר "נשמה", גם על המילה "נשמה" למדתי ממישהו אחר שחשב על הרעיון.
ככה שאני לא יכולה לסמוך על זה ש"נשמה" זה קיים בכלל, כי מי שחשב על זה הוא כנראה גם מלאכותי.
גם המילה והמקצוע פילוסופיה הם מחשבות מאוד בודדות בעולם.
נוצר פה מצב שאני שוללת כמעט כל דבר שאני יודעת כי כל מה שאני יודעת זה בעצם תוצר מחשבה של "אנשים מלאכותיים". זה בא מתוך המחשבה שאולי יש סיבה שאני אני, כי אולי זה בגלל שהשאר הם לא הם ואני לא יכולה לבדוק את זה.
misaki,
למעשה זה לא פשוט כמו שאת מתארת את זה.
המסר פה, הוא ששום דבר אינו ודאי, גם מה שכתבת עכשיו.
אתאר זאת שונה:
יש מצב שאני הנפש האמיתית היחידה בעולם וכל השאר סתם מן אישיות מלאכותית.
אולי אני בת האדם היחידה בעולם וכל מה שקורה מסביבי הוא אך ורק בכדי לבחון אותי ספציפית.
כדי שתצליחי להבין את המחשבה שלי, אנסה להסביר מניין היא נובעת:
איך אני אדע שמי שנמצא לידי באמת חי? אני לא יכולה באמת להיכנס לגוף שלו.
אני לא יכולה לבדוק את זה, כלומר אין לי שום דרך להוכיח זאת.
אני לא יכולה להסתמך על שום מחקר אם אני באה מההנחה שכולם, כולל החוקרים עצמם, הם מלאכותיים.
נניח שיש כזה דבר "נשמה", גם על המילה "נשמה" למדתי ממישהו אחר שחשב על הרעיון.
ככה שאני לא יכולה לסמוך על זה ש"נשמה" זה קיים בכלל, כי מי שחשב על זה הוא כנראה גם מלאכותי.
גם המילה והמקצוע פילוסופיה הם מחשבות מאוד בודדות בעולם.
נוצר פה מצב שאני שוללת כמעט כל דבר שאני יודעת כי כל מה שאני יודעת זה בעצם תוצר מחשבה של "אנשים מלאכותיים". זה בא מתוך המחשבה שאולי יש סיבה שאני אני, כי אולי זה בגלל שהשאר הם לא הם ואני לא יכולה לבדוק את זה.
איך את יודעת שמשהו בכלל קיים? איך את יכולה להדגים שיחוס קיימות הוא בר משמעות? מה זו בכלל קיימות?
איך תוכלי להדגים קיום באמצעות חוויה על סמך ההגדרות של כל אחד מהמונחים האלה?
תפיסת המציאות שלך משכנעת אותך שאת קיימת, אבל האם היא בכלל מוכיחה אותה?
(בהמשך אני מתייחס לדימיון ומחשבה כסוג של חוויה)
כשאת מדברת על מה שקורה בעולם, למה את מתכוונת כשאת חושבת "עולם"?
האם מבחינה מהותית את בכלל יכולה לדבר על דבר שקיים מחוץ לראש שלך?
את אולי יכולה לדמיין שדבר כלשהו נמצא מחוץ לחוויות שאת חווה, אבל דימיון זה הוא גם סוג של חוויה.
אני יכול לדמיין את האפשרות ההיפוטתית, מבלי אפילו לטעון משהו בנוגע לעולם, שאובייקט בשם "כיסא" יכול להתקיים מחוץ לתודעה שלי, במשהו שקיים מחוץ לתודעה שלי, שאני מכנה "עולם".
אבל הדימיון ההיפוטתי הזה, הוא חלק מהתודעה שלי, העולם שאני מדמיין שקיים מחוצה לה, הוא גם כן חלק ממנה, וכך גם האובייקט שאני מדמיין בעולם שקיים מחוץ לתודעה שלי הוא חלק ממנה.
את יכולה לדמיין חוויות שלך ולחלק מהחוויות שאת מדמיינת את יכולה לקרוא "תופעה בעולם". אבל אם "עולם" מתייחס אך ורק לתמונה שנוצרת לך בראש כשאת אומרת "עולם", אפילו אם את מדמיינת אותו מחוץ לתודעה שלך, אז את אפילו יכולה לדעת שאת צודקת בוודאות. כי כל מה שאת עושה זה לשחק עם התודעה שלך, אפילו אם יש לך את האשליה שאת מתייחסת לדברים מחוצה לה.
איך תוכלי להדגים קיום באמצעות חוויה על סמך ההגדרות של כל אחד מהמונחים האלה?
תפיסת המציאות שלך משכנעת אותך שאת קיימת, אבל האם היא בכלל מוכיחה אותה?
(בהמשך אני מתייחס לדימיון ומחשבה כסוג של חוויה)
כשאת מדברת על מה שקורה בעולם, למה את מתכוונת כשאת חושבת "עולם"?
האם מבחינה מהותית את בכלל יכולה לדבר על דבר שקיים מחוץ לראש שלך?
את אולי יכולה לדמיין שדבר כלשהו נמצא מחוץ לחוויות שאת חווה, אבל דימיון זה הוא גם סוג של חוויה.
אני יכול לדמיין את האפשרות ההיפוטתית, מבלי אפילו לטעון משהו בנוגע לעולם, שאובייקט בשם "כיסא" יכול להתקיים מחוץ לתודעה שלי, במשהו שקיים מחוץ לתודעה שלי, שאני מכנה "עולם".
אבל הדימיון ההיפוטתי הזה, הוא חלק מהתודעה שלי, העולם שאני מדמיין שקיים מחוצה לה, הוא גם כן חלק ממנה, וכך גם האובייקט שאני מדמיין בעולם שקיים מחוץ לתודעה שלי הוא חלק ממנה.
את יכולה לדמיין חוויות שלך ולחלק מהחוויות שאת מדמיינת את יכולה לקרוא "תופעה בעולם". אבל אם "עולם" מתייחס אך ורק לתמונה שנוצרת לך בראש כשאת אומרת "עולם", אפילו אם את מדמיינת אותו מחוץ לתודעה שלך, אז את אפילו יכולה לדעת שאת צודקת בוודאות. כי כל מה שאת עושה זה לשחק עם התודעה שלך, אפילו אם יש לך את האשליה שאת מתייחסת לדברים מחוצה לה.
אהבתי את השאלה, מה דעתך לגבי התשובה הזאת?
אם מציאות היא קיימת רק כשאת חווה אותה, האם המציאות שלך היא בהכרח גם המציאות של כל שאר 7.5 מיליארד איש שקיימים בכדור הארץ? או שבעצם כל בן אדם חווה את המציאות בצורה שונה, לפי נקודת המבט שלו.
נקח את הדוגמה של העצם.
יש 3 אנשים, אחד עומד בצד שמאל, אחד עומד באמצע ואחד בצד ימין, האמצעי זורק את העצם לרצפה.
כולם שמו לב שהעצם נפלה לרצפה, אבל כל אחד ראה את זה מאיזור אחר, בגלל שזה בלתי אפשרי ששני אנשים ומעלה יהיו בדיוק באותה נקודה של x,y,z. לשם כך, אין מציאות אחת, יש 7.5 מיליארד מציאותיות.
אם מציאות היא קיימת רק כשאת חווה אותה, האם המציאות שלך היא בהכרח גם המציאות של כל שאר 7.5 מיליארד איש שקיימים בכדור הארץ? או שבעצם כל בן אדם חווה את המציאות בצורה שונה, לפי נקודת המבט שלו.
נקח את הדוגמה של העצם.
יש 3 אנשים, אחד עומד בצד שמאל, אחד עומד באמצע ואחד בצד ימין, האמצעי זורק את העצם לרצפה.
כולם שמו לב שהעצם נפלה לרצפה, אבל כל אחד ראה את זה מאיזור אחר, בגלל שזה בלתי אפשרי ששני אנשים ומעלה יהיו בדיוק באותה נקודה של x,y,z. לשם כך, אין מציאות אחת, יש 7.5 מיליארד מציאותיות.
סתם אבל
עצם העובדה שאני עונה לך ואת עונה לי זה אומר ששתינו קיימות
עצם העובדה שאני עונה לך ואת עונה לי זה אומר ששתינו קיימות
ספרי מה לקחת
שואל השאלה:
הצורה בה המציאות נתפסת על ידי בני אדם היא שהיא ברובה מתחרשת בתוך הראש ,אז אפילו במידה והמציאות ודאית, החוויה האנושית מתקיימת כאילו המציאות היא חלום.
הבעיה בלחיות בשקר טוב הוא שאתה מודע שזה שקר, להעמיד פנים שיש עובי מאחורי דמות הקרטון מולך לא ישכיח את העובדה שמולך עומדת רק דמות קרטון דקה. כתוצאה רק החוויה באמת קיימת, וזה לא שולל ממני לחוות את "עובי" דמות הקרטון, אבל זה מונע ממני להקשר ל"עובי" דמות הקרטון כי אין לי אפשרות לתפוס את "עובי" דמות הקרטון כדבר אמיתי וודאי.
אין לי איך להטיל ספק בהטלת הספק שלי, אפילו אם הטלתי זה לא משנה את החוויה שלי, המציאות יכולה להיות קיימת בכל צורה שהיא, אבל הצורה בה בן אדם חווה את המציאות היא חוויה חלומית, היא נוצרת בראש.
לחיות בקשר טוב לא יאפשר לי להתלות או להקשר לדברים, כי ההבנה שהם כמו צורות שגזרו מקרטון תמנע ממני להאמין ב"עובי".
הצורה בה המציאות נתפסת על ידי בני אדם היא שהיא ברובה מתחרשת בתוך הראש ,אז אפילו במידה והמציאות ודאית, החוויה האנושית מתקיימת כאילו המציאות היא חלום.
הבעיה בלחיות בשקר טוב הוא שאתה מודע שזה שקר, להעמיד פנים שיש עובי מאחורי דמות הקרטון מולך לא ישכיח את העובדה שמולך עומדת רק דמות קרטון דקה. כתוצאה רק החוויה באמת קיימת, וזה לא שולל ממני לחוות את "עובי" דמות הקרטון, אבל זה מונע ממני להקשר ל"עובי" דמות הקרטון כי אין לי אפשרות לתפוס את "עובי" דמות הקרטון כדבר אמיתי וודאי.
אין לי איך להטיל ספק בהטלת הספק שלי, אפילו אם הטלתי זה לא משנה את החוויה שלי, המציאות יכולה להיות קיימת בכל צורה שהיא, אבל הצורה בה בן אדם חווה את המציאות היא חוויה חלומית, היא נוצרת בראש.
לחיות בקשר טוב לא יאפשר לי להתלות או להקשר לדברים, כי ההבנה שהם כמו צורות שגזרו מקרטון תמנע ממני להאמין ב"עובי".