מה הייתה הסיטואציה שהרגשתם הכי בודדים?

כשהבסטי לא באה לבית ספר

שעשו עליי חרם

שהיתה קבוצה בכיתה ופשוט לא שמו עליי. הם דיברו ביניהם ולא התייחסו.

כיתה י, מרץ-אפריל כזה.
תקופה מזעזעת.

הייתי בריב עם *כלל* החברות שהיו לי ושמרתי על זכות השתיקה במשך כמה זמן כולל עם המשפחה שלי מרוב שהרגשתי בודדה אז לא הרגתי צורך לדבר.. גם ככה שאני מדברת אף אחד לא פה כדי להקשיב לי.

כשלא היה לי לאן ללכת וראיתי סרטונים ביוטיוב וצחקתי מהם והצחוק שלי התחלף בבכי ופשוט התחלתי לבכות
וגם כשברחתי מהבית ואחרי שבועיים נגמר לי לאן ללכת ופשוט ישבתי שעה ברחוב עם מזוודה זה היה ממש עצוב

הייתה פעם אחת שבמשך כמה שבועות כל הקבוצה של ה"חברים שלי" פשוט התעלמו ממני כולל מי שהייתה החברה הכי טובה שלי, כמה ימים אחרי זה פתאום היא נהיתה ביחד עם מישהו משם והם נורא התגבשו בלעדיי והרגשתי כל כך רע עם עצמי וכל זה קרה כי רבתי עם אותה החברה לא עשיתי שום דבר רע והרגשתי כאילו אני האשמה ולא מגיע לי שיהיו לי חברים והייתי בוכה הרבה :/

כיתה ז'
עליתי לחטיבה רק עם עוד ילדה אחת מהבית ספר שלי והיה לה חברה הכי טובה והן תמיד היו ביחד בהפסקות והייתי לידן פיזית אבל הן לא באמת התייחסו אליי.
אני זוכרת שלפעמים אם לא הייתי מספיקה לצאת מהכיתה מספיק מהר הן כבר היו הולכות והייתי צריכה להיות בהפסקות לבד

אני בדיכאון, הרבה פעמים נהיה לי ממש ממש קשה ואני רוצה לפרוק ולדבר עם מישהו אבל אז אני פשוט מבינה שאין לי אף אחד ללכת אליו כי אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי ושאף אחד לא באמת יבין אותי