רק אני לא מבינה איך אנשים פוגעים בעצמם?

זה הדרך של אנשים להתמודד עם הכאב שלהם וזה לא מחייב ידוע בן אדם אחר. יש אנשים ואם את או אני לא יכולות להבין אותם זה לא אומר שאנחנו יכולות לשפוט אותם

גם אני לא מבינה את זה

אני למשל חותכת,ולא מראה לאף אחד כי זה לא בשביל צומי,עובדה שאף אחד לא יודע ולא רוצה שידע אז יאללה סתמי

מה שהתגובה השנייה אומרת ככ צודקת

שואל השאלה:
בסופו של דבר זה כן לתשומת לב.. זה נוגד את האינסטינקט ההישרדותי לפגוע בעצמך ולחתוך את עצמך. אם זה נובע מסבל , לחתוך את עצמך זאת קריאה לעזרה
לפצוע את עצמך ולהיות פצוע, להיות מוגדר כפצוע פיזית ולא נפשית ואז שמישהו יבוא ויטפל בך
זה קריאה לתשומת לב..

שואל השאלה:
ברור שאת לא תחתכי את עצמך מול אנשים או תסתובבי עם הפצעים גלויים לכל אחרת כולם יחשבו 100% שאת רוצה שהם יראו
אבל את רוצה שהם ידעו אבל שלא יחשבו שאת רוצה
אז את חותכת את עצמך ומסתירה את זה גם בקיץ ומקווה שמישהו יעלה על זה שכואב לך ושאת סובלת ויעזור לך
לא אמרתי שזה דבר רע כמעט כל בן אדם עושה משהו שזה קריאה לעזרה כשהוא סובל

הרבה מאוד אנשים עושים את זה כשיטת התמודדות עם כאב רגשי, לפעמים הכאב הפיזי יותר קל להם ולהתמודדות וזה מה שהם עושים, אצל חלק מהם זה הרגל.

אם לחתוך את עצמך זה לרצות צומת לב, אז גם אנורקסיה ובולמיה זה אותו דבר, ובעצם כל הפרעה נפשית אחרת.

שואל השאלה:
את רק גורמת לעצמך לחשוב שזה בינך לבין עצמך ושאת לא מעוניינת בעזרה
בתת מודע שלך את כן רצית שיעזרו לך
רצית להרגיש פגועה, פצועה, רצית להצדיק את זה שאת מרגישה רע בזה שלגוף שלך כואב בגלל החתכים. שהעצב והכאב זה בגלל הפצעים בעור ולא בגלל דיכאון או דימוי עצמי נמוך
וכמובן יש את העניין של חוסר בחוסן עצמי וחוסר התמודדות אבל זה לא ניכנס לזה

שואל השאלה:
catlover בדיוק, אנורקסיה ובולימיה זה אותו הדבר..

את אומרת לה מה היא רוצה, את חתכת פעם?
אי פעם היית בראש שלה שאת אומרת דברים שהיא מרגישה או חושבת עליהם?
את שאלת שאלה ומנסים להסביר לך, את מקובעת בדעתך ומביאה טענות לא הגיוניות ונכונות, אנחנו מנסים לתקן את המחשבה הזו אבל כנראה שאין הבנה.

זה כמו להגיד לבן אדם אתה עצוב כי אתה רוצה צומת לב, אתה שמח כי אתה רוצה צומת לב, אתה בולמי כי אתה רוצה צומת לב, זה לא נכון.

יש אנשים שכלכך כואב להם מבפנים, שהם לא יכולים לשאת את זה יותר, ואז להכאיב לעצמם בהיבט הפיזי בעצם מרכך להם את הכאב שבפנים, וככה הם פיתחו פיתרון להתמודדות, הם לא עושים את זה במחשבה של "היי תרחמו עליי" "הצילו תעזרו לי" , זה ההפך, הם מסתירים את זה ומפחדים שיגלו את זה על עצמם, אז הם עושים את זה בכוונה במקומות לא גלויים ושמים חיוכים על עצמם ביום יום, אני לא מבין למה את מקובעת בזה שכל אדם שכואב לו רוצה צומי.

שואל השאלה:
שאלתי שאלה האם רק אני לא מבינה איך אנשים פוגעים בעצמם כי בסופו של דבר זה קריאה לתשומת לב
אולי הייתי צריכה לנסח את זה כ"רק אני לא מבינה איך אנשים ממשיכים לפגוע בעצמם"
כי אם חתכת וראית שלא קיבלת את מה שרצית למה להמשיך? קצת חסר טעם ואולי זה עדיין התקווה הזאת ליחס..
חוץ מזה שהיא התחילה את הדיון, אני רק מנסה להסביר לה את הפסיכולוגיה שמאחורי זה כי היא חושבת שהיא עשתה את זה רק לשם שחרור כשבעצם זה לא רק זה.

"גם אנורקסיה ובולמיה זה אותו דבר"

אני לא מבין אם את כבר שואלת את השאלה הזו במטרה להגיע לחמות וסתם לעורר "זעם" מיותר באנשים בתור טרול, או שזו בעצם המחשבה המעוות שלך לגבי אנשים שקשה להם.

אני מציע לך שתנסי להבין את הצד האחר, לפני שאת שופטת, ולפני שאת לומדת על הנושאים האלה ובאמת מתמקצעת בכל הנושא, אני לא רואה שום פואנטה בדעה הזו שלך.


"רק אני לא מבינה איך אנשים פוגעים בעצמם?
כאילו, כמה תשומת לב אתם חושבים שתקבלו אם תפגעו בעצמכם?"


זה זלזול לכל אדם שנתון בקושי מסוים בחיים שלו, מבלי לחשוב פעמיים על מה שאת כותבת וחושבת.

שואל השאלה:
אני לא שופטת אני לא מבינה למה אתם קופצים לזה
ואני לא חותרת להגיע לחמות או לעורר זעם
שאלתי שאלה, פתחתם בדיון.. אפשר לנהל דיון כמו בני אדם

זה לא דיון, יש דרך להתנסח וזו לא דרך להתנסח, זו סוג של רמיסה.
את שואלת "כמה צומי אתם חושבים שתקבלו אם תפגעו בעצמכם"

אני מבין שכל רגש אנושי נועד לעורר צומת לב, ואנשים לא יכולים להביע רגש כנה עם עצמם כי גם על זה הם מקבלים שיפוטיות.
וזו הסיבה שהם גם לא פונים לעזרה, בגלל שהם יודעים שיהיו לא מעט אנשים שלא יבינו אותם ויסתכלו עליהם בצורה כזו, כמו אדם שעצוב הם אכן זקוקים לעזרה, אבל הם לא עושים את זה במטרה שיעזרו להם, רובם לא יודעים שמה שהם עושים לא בסדר אפילו.

אשכרה אנשים משתפים אותך בדברים אינטימיים שהם עוברים והתגובה שלך אליהם היא כמו אל ילד בן שנתיים שלא יודע שבתת מודע שלו הוא רוצה את הממתק הזה ולא את השני.

"את רק גורמת לעצמך לחשוב שזה בינך לבין עצמך ושאת לא מעוניינת בעזרה"

אני חושב שבחורה בת 20 יודעת מה היא מרגישה ויודעת, ועצם זה שהיא בכל זאת בוחרת לשתף אותך ולנסות לגרום לך להבין משהו אמור לגרום לך לפחות לכבד את הדעה שלה ולא לנסות לסתור אותה בצורה חסרת מהות.

שואל השאלה:
catlover השתמשתי במושג "תשומת לב" ולא צומי, כי לדעתי "צומי" מתאר רצון שלילי ופתטי שיסתכלו עליך וישימו לב אליך..
בגלל זה השתמשתי במושג תשומת לב
תשומת לב כל בן אדם רוצה בכל שלב בחיים בלי קשר לפגיעה עצמית
אנחנו רוצים תשומת לב שתתבטא בהערכה כשאנחנו עושים משהו טוב או משיגים משהו
אנחנו רוצים תשומת לב כשאנחנו שמחים ורוצים שישמחו איתנו
אנחנו רוצים תשומת לב כשטוב לנו ורוצים לחלוק את זה עם מישהו
ואנחנו גם רוצים תשומת לב כשרע לנו, ואנחנו רוצים שמישהו ישים לב ויעזור לנו
אני לא אכחיש ואגיד שאנשים אחרים לא שופטים כאלה שפוגעים בעצמם
אני לא שופטת
אני חושבת שבן אדם שפוגע בעצמו, באיזושהי דרך נסתרת או גלויה קורא לעזרה וצריך תשומת לב, צריך שישימו לב וצריך שיעזרו לו. אני פשוט חושבת שזה לא הגיוני להמשיך לפגוע בעצמך אם העזרה לא הגיע ובכלל בכלל - להמשיך לפגוע אם אתה רואה שזה לא עוזר להתמודדות הרגשית שלך.
כי עוד לא היה הבן אדם שחתך את עצמו בגלל עצב וסבל, והפך להיות יותר יציב ובריא נפשית מזה. זה רק מכניס אותך למערבולת לא נגמרת של רגשות מבלבלים וקיצוניים ומצבי רוח וקריסה אחת אחרי השנייה
אני מכירה מצבים כאלה מקרוב לצערי
אבל מהדיון שהיה פה הגעתי למסקנה שכנראה אנשים לא מצליחים להבין ולקלוט את מה שהם עושים ואת העובדה שזה לא מוביל לשום מקום, והמוח שלהם והלב שלהם כל כך מעורפלים ברגשות עזים ובסערות של רגשות שהם לא מצליחים לחשוב רציונלי ולהבין שהם נכנסו פה למשהו שלא עוזר להם אלא רק מדרדר אותם
אז כנראה שקיבלתי תשובה על השאלה שלי

צומי זה קיצור של תשומת לב.
מילים יפות יותר לא משנות משמעות.


את הסקת משהו אחר לחלוטין ממה שכתבנו, אם באמת בא לך להתעמק תקראי שוב את התגובות.

את קוראת מה שאת רוצה.

שואל השאלה:
אני מבינה, לכל אחד יש צד אחר לראות את הדברים
אבל אני לא טועה.
חיפשתי תשובה לשאלה ומצאתי אותה. בעיקר מההתפרצויות שלך אבל גם בעזרתו של catlover
שיהיה לך המשך חיים טובים

שואל השאלה:
זה אומנם קיצור אבל ממזמן הקנו לו סמנטיקה אחרת אי אפשר לומר שלא
"תראו איך היא מתלבשת, היא רוצה צומי" נשמע רע יותר מ"היא רוצה תשומת לב"
זה ניאונסים קטנים

שואל השאלה:
כנראה שכל אחד רואה דברים אחרת כשהוא מעוור מרגשות

שואל השאלה:
כן הייתי צריכה מענה לשאלה שלי, אפשר לומר שזה היה בקשה לתשומת לב כי אם היו מתעלמים מהשאלה שלי זה היה לא נעים
אני שואלת ורוצה שיענו לי . בזה שעונים - נותנים תשומת לב
אז כן את צודקת
תודה שענית לי על השאלה

"התפרצות"
את נוגעת לאנשים בנקודות הכואבות ומזלזלת בהם, את מצפה שהם ישארו קרי רוח?
זה לא עובד ככה, לאנשים יש רגשות.
אמנם זה האינטרנט ואת יכולה לזלזל כמה שבא לך תחת משתמש אנונימי, אבל להבין את מה שרצית להבין , הבנת בצורה שגויה.

ואני לא שר ההסברה , לא אכפת לי מבחורה אחת ביקום שחושבת דברים מעוותים על אנשים שעוברים קשיים, ותקופות רעות.

שואל השאלה:
לא ביקשתי שיהיה לך אכפת.. ולא זלזלתי, ציינתי את מה שהיא באמת עשתה - היא התפרצה בצורה לא יפה. אם כבר היא זאת שזלזלה..
אבל אתם קצת מספימים את השאלה הזאת עכשיו.
אני חושבת שלפני כמה וכמה תגובות אמרתי שקיבלתי תשובה לשאלה שלי ומשום מה אתם ממשיכים לענות ולבקר את התשובה שקיבלתי..
אם לא אכפת לך ממה שאני חושבת אין באמת סיבה שתמשיך לענות
כנל לעונה השנייה
אז שיהיה לכם המשך יום טוב

"כאילו, כמה תשומת לב אתם חושבים שתקבלו אם תפגעו בעצמכם? אתם לא, ואם מישהו ידע על זה סתם יחשבו שאתם מוזרים או ירחמו עליכם... בחיים לא הייתי רוצה שמישהו ירחם עליי"

את צריכה להיכנס למילון ולקרוא את ההגדרה של זלזול, לפני שאת מחליטה להתייפיף ולהגיד "יום טוב"

וזה דיון, אמרת בעצמך.
אבל יום טוב גםלך.

אני כן חותכת כי אני רוצה לקבל עזרה, אבל זה נמצא במקום האחרון ברשימת הסיבות שאני חותכת, ואני גם לא חושבת על זה כשאני חותכת. פעם אני בכלל חתכתי כדי שאני אהיה אדישה ואז לא אמשוך תשומת לב.

לא, גם אני לא מבין את זה.