יש לזה טעם מגעיל,זה מסרטן,זה עושה ריח רע.אז למה אני עדיין ממשיכה לעשן?

כי זה ממכר.

כי את מכורה

כי כשאת מעשנת מופרש חומר שגורם לך לתענוג וככה התחושה הזו ממשיכה ואת מתמכרת.

שואל השאלה:
איך למען השם מפסיקים עם זה?!

שואל השאלה:
את לא מבינה.אני יודעת כמה זה גרוע ובסוף אני אחלה בסרטן בגלל זה,ראיתי כלכך הרבה סרטונים של תפסיקו לעשן והראו כל מיני דברים נוראיים שזה גורם לזה
ואמרתי טוב אני אפסיק
ושעה אחרי זה הייתי חייבת סיגריה,אני לא יכולה להפסיק אני לא יודעת מה לעשות זה כבר שנתיים ככה שאני ממסה להיגמל מזה

אולי תנסי להתמכר למשהו אחר?

שואל השאלה:
כמו מה?

שואל השאלה:
זה הורס לי הכל..

לא יודעת... משהו בריא בגודל כזה שירחיק אותך מהסיגריות
למשל אני עד לא מזמן הייתי מכורה ללהתנדנד ולחלום בה בהקיץ וזה לא הכי בריא בעולם
הפסקתי לאט לאט.. (לא אומרת שאני לא עושה את זה לפעמים) עברתי לראות טלוויזיה ולעשות דברים

שואל השאלה:
גם יבוא יום וההורים שלי יגלו שאני מענינת והלך עליי,הם יעיפו אותי מהבית וישלחו אותי לגמילה

אני הפסקתי. תכלס, הדרך היחידה שגרמה לי להפסיק היא לפחד מהתקפי חרדה (הסיגריות העלו את הכמות שלהם).

כמה זמן את מעשנת?

שואל השאלה:
שנתיים וחצי

יש סיגריה אלקטרונית

לפעמים מדובר בהתמכרות לחומר ולפעמים בהתמכרות לתחושה. אם זה לחומר אז יש סיגריות אלקטרוניות וכל מיני כאלה שאולי יעזור. אם זו התמכרות לתחושה אז אולי זה עונה לך על איזשהו צורך להרגעה שאת צריכה לפענח עם עצמך ולהבין מה מפריע לך ועל איזה צורך עונה לך הסיגריה ואז אולי לענות על הצורך הזה באופן אחר... שזה משהו שצריך עזרה מקצועית בשבילו.

שואל השאלה:
מכורה לתחושה-זה עוזר לי להירגע.

את יודעת מה זה מרגיע? מה מלחיץ אותך כל כך או מכניס אותך למתח גדול כל כך שאת חייבת את ההרגעה הזו? (זה בסדר גם אם לא)

שואל השאלה:
אני כל יום 24/7 נמצאת בלחץ נפשי נוראי,דפיקות לב מואצות,מחשבות כל הזמן לא פוסקות,רעד לפעמים,חרדה קטנה.
למשל אני יכולה לאמר שכל פעם לפני שאני יוצאת מהבית,או הולכת לעבודה אני חייבת לשבת עם הסיגריה כי אפ לא אני לא אתפקד ואהיה לחוצה.
ואני לא יודעת מה יכול לעזור למה שאני חווה.זה נורא,בעיקר ליד אנשים

את נמצאת או היית בטיפול פסיכולוגי כלשהו?

שואל השאלה:
לא.
לא חושבת שזה יכול לעזור,הוא סך הכל מדבר איתי איך זה אמור להרגיע חרדות מאנשים ?

עישנתי 2 קופסאות ליום, לפעמים 3.

7 שנים בערך, יום בהיר אחד זרקתי את הקופסה מהמרפסת והפסקתי לעשן, אין העומד בפני כוח הרצון.

שמעי, חרדות מאנשים ומצב נפשי יורד של לחצים זה דבר מאוד מוכר (ולא פשוט) והטיפול הכי מוכר יעיל ומומלץ לו הוא פסיכולוגי, אם זה ממש חמור אז גם תרופתי.. הקטע בהתמכרות אם זו לא התמכרות לחומר זה שהיא בדרך כלל נובעת ממשהו רגשי והיא רק "סימפטום" שמופיע בעקבותיו. אפשר לטפל כמה שרוצים ב"סימפטום" אבל בדרך כלל הוא ימשיך לחזור כל עוד לא מטפלים במה שגורם לו להופיע. אני מאוד מאוד ממליצה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי, יכול להיות שתצטרכי לעבור כמה פסיכולוגים עד שתמצאי את זה או את זו שיתאימו לך בחיבור ביניכם או בשיטת הטיפול שלו אבל שיחה עם פסיכולוג זו לא סתם עוד שיחה עם בן אדם. זו שיחה עם בן אדם שמבין את המוח שלך עובד ואיך התת מודע עובד ואיך סיטואציות בחיים לאורך השנים יכולות להשפיע ויודע לקרוא מתחת למילים שלך ולהכווין אותך להסתכל על דברים אחרת או להבין את עצמך יותר טוב ולמד את זה במשך לא מעט שנים. הרבה פעמים עצם זה שתצליחו יחד להביא דברים שיושבים עלייך למודעות כבר יוריד ממך עומס נפשי מאוד גדול. אני לא רואה דרך נכונה יותר להתמודד עם הסיטואציה שלך... אם את מאזור המרכז או הצפון אולי אני יכולה להמליץ לך על מישהי טובה בעיניי.

זה מאוד מובן שזה יגרום לך להיסגר ומאוד מובן שזה יגרום לך תסכול, בואי נגיד שעצם זה שאת מודעת לבעיה זה כבר חצי מהדרך לפתרון. פסיכולוגים מכירים את המצב הזה ואני מניחה שידעו להיות סבלניים איתך ולעזור לך להפתח בקצב שלך... ולגבי מה להגיד להורים, אני מבינה שזה לא פשוט. את יכולה להגיד שאת מעשנת ואת צריכה את הטיפול בשביל להפסיק לעשן. אולי אם יש מישהו או מישהי שאת מרגישה יותר פתוחה איתה לספר לה קצת את המצב והיא תעזור לך לשתף את ההורים? אולי אפילו יועצת או מורה בבית ספר שיוכלו לדבר עם ההורים שלך ולהמליץ על טיפול? זה בדרך כלל משכנע. אולי עדיף לך לכתוב על פתק ולתת לקרוא? או הודעה? מה שיהיה לך הכי נוח. קחי את הזמן לחשוב על זה ולהחליט.. אם את רוצה להמשיך לדבר על זה אני זמינה בפרטי.

שואל השאלה:
תודה רבה על התשובה.
אני לפעמים חושבת שאני היחידה בעולם שמרגישה ככה.
יש לי מן לחץ תמידי שלא פוסק כל הזמן כל יום כל שעה,גם כשאני לבד בטלפון בבית,לחץ מטורף וחוסר שקט נפשי,למשל אני הולכת לקניון סתם דוגמא,אני סוג של בפראנויה כזאת,לחוצה מהאנשים שעוברים,קושי לנשום,קושי לדבר.לא יכולה להיות רגועה בשום שלב בחיים שלי.זה מכניס אותי לדיכאון ועצב,אני רוצה להיות אדם שליו ורגוע,שלא מפחד לדבר עם אנשים ושבטוח בעצמו.
אני באמת אקח מה שאמרת ואחשוב אם כדאי ללכת לפסיכולוג..הבעיה היא שאני אולי הבן אדם הכי סגור בעולם,אני לא נפתחת לאף אחד.איך אני אדבר איתו?מה הוא יעזור בכלל?איך אני אומרת להורים שמעו אני רוצה פסיכולוג?
אני רוצה לטפל בבעיה הנוראית הזאת.זה הורס לי את כל החיים