למה להיות מדוכאים נהיה ככ באופנה בזמן האחרון?

זה לא נכון ,אף אחד לא רוצה להיות מדוכא ..

באמת למה

אף אחד לא רוצה להיות ככה, לצערנו יש הרבה כאלה פשוט

למה זה באופנה אני לא יודע להגיד
למה זה קורה? אובראינפורמציה

רוב המשתמשים באתר עוברים משברים אי אפשר להאשים

שואל השאלה:
זה נכון, כמעט כולם מנסים להיות כאלה וחושבים שזה מגניב. או שלעלות תמונות סלפי עם דמעות ומשפטים מפגרים או "לצחוק" על כמה שאת sad bitch סתם נהיה באופנה.
ואני לא מדברת על אלו שבאתר

מה את אומרת בעצם שאנשים הופכים למדוכאים רק בגלל שזה ב"אופנה"? זה ממש לא נכון. כשרע לאדם הוא מדוכא ואם יש אנשים שמשחקים את עצמם מדוכאים בשביל תשומת לב זה לא אומר שזה באופנה

ממש^

זה אחושרמוטה באופנה...

שואל השאלה:
וואו קודם כל אל תוציאו לי מילים מהפה, אני מודעת לזה שיש אנשים שהם באמת מדוכאים ואני בעצמי הייתי במקום הזה וזה בדיוק למה אני שואלת למה ילדים משחקים אותה מדוכאים. לא צריך להתאמץ בשביל לשים לב לזה שזה נהיה טרנד, וזה עצוב.

כי הם רוצים צומי

אף אחד לא רוצה, יש כאלה שמעמידים פנים וזה חרא

אני ככ אדג'ית ומגניבה אז אני חותכת ורידים
ומעלה לסטורי:
"מחשבות של לילה"
*שיר של עומר אדם שר על החיים ברקע*

חחח נראה לי שהטרנד הזה היה לפני שנה כבר לא רואה הרבה כאלה.. אבל תכלס זה בגלל שכל אחד סובל מכלשהו מתח/לחץ או מחשבות דיכאוניות מדי פעם בחיים שלו אז הם צריכים תשומת לב ומעלים את זה לאינסטגרם.. יש כאלה שגם משתמשים בזה בתור אומנות (שירים, תמונות, כולי) כדי להעלות מודעות או לפרוק איזשהו כאב

כי יש אנשים שבאמת מתמודדים עם משברים.
אני יודעת על איזה סוג אנשים אתה מדבר וכל אלה שאני מכירה שהם כאלה, מתמודדים עם משברים.

אני חושב שבעולם של היום קשה להיות שמח
יש אנשים שהם 12 שנה במסגרת שהם לא אוהבים ונכנסים לסטרס מהלחץ של מבחנים בבית ספר
ויש אנשים (ואל תטעו יש המון) שהצבא מוציא מהם את שמחת החיים בכל זאת מסגרת צבאית שחלה על כל אדם זה מתכון לאין ספור בעיות
ויש כאלה שהחיים עצמם כל האחריות הזאת בעצם שפתאום נופלת עליך כי כן זה פתאום אף אחד לא הכין אותך לזה
וזה לא חייב להיות המסגרות דווקא בכל אופן

להיות מאושר בימינו זה להיות יחד סגולה כל אחד מאיתנו מסתיר איזה אבן בלב יש כאלה שהאבן שלהם גדולה מאין שיעור ויש כאלה שיש להם הרבה אבנים מכל קצוות תבל ויש אנשים שזה רק חלוק נחל

ויש לי עוד הרבה מה לומר זה נושא רחב במינו אבל זה כנראה זה יהיה ארוך מידי אבל כפי שאמרתי להיות אדם מאושר זה נדיר יש רגעים שמחים וחולפים שכל אחד חווה

למי שבאמת יש דיכאון לא רוצה דיכאון
כולם ממציאים, יש כאלה שהם באמת עם דיכאון..אבל די, דכאון זה לא מגניב
ואני בטוחה שאני וגם כל השאר לא נהנים מדיכאון, ואלו שבוכים כי קרה משהו..סורי זה לא דיכאון

פשוט העידן הזה מדכא

לא קשור לטרנדים

כי זה פשוט ממש קל להיות מדוכא מאשר שמח וחייכן, ואני אומר מניסיון, הייתי בתקופה ארוכה של דיכאון פעם, וזה מאוד מאוד קשה לצאת משם, כי להיות בדיכאון זה ממש פשוט ולא דורש מאמצים לעומת להרגיש שמח שזה דורש הרבה משמעת ואמונה בעצמך.
אבל גם תכלס שמתי לב שיש אנשים שעושים את עצמם כאלה סתם ככה, כניראה אז זה איזה טרנד טיפשי או משהו

את חסרת טאקט ורגישות.

את חייבת לשמוע את neon gravestones של טוונטי וואן פיילוטס זה מדבר בול על זה

מה אכפת לך, אנשים עצובים תתעסקי בשלך ותפסיקי

אני חושבת שבגלל שיוצא לנו יותר זמן לבלות עם עצמנו כי יש אפשרות פשוט לדבר דרך המכשירים ובהשוואה לפעם , יש לנו פחות בעיות כמו "איך לשרוד ?" או "מתי אבא שלי יחזור מהמלחמה" ודברים כאלה אנחנו יכולים יותר לחשוב על מה עובר בתוכנו. בנוסף, התקופה עכשיו היא הפעם הראשונה שכל בן אדם יכול למצוא חבורה שתבין אותו, זה מאפשר לאנשים לא להתבייש בבעיות שיש להם כי הם מבינים שהם לא לבד. אולי פעם גם היו הרבה דכאוניים אבל זה היה נחשב למשהו מדובר ואז אנשים פשוט שמרו את זה בתוך עצמם.

הי .
יכול להיות שבעבר, היה גם כך- פשוט לא היו משתפים ברשת כל כך הרבה .
יש גם כאלו שחושבים שזה יתן להם תמיכה ותשומת לב , כשיהיו במצב נזקק של דיכי , ולכן הם משתפים ברשת המון.
שזה טוב מאוד שהם משתפים.
בהחלט חשוב לתמוך במי שזקוק לכך , ובכלל - לפרגן ולתת יחס , גם למי שלא במצב הזה.
לא נשכח גם שבגיל ההתבגרות , ההורמונים משתוללים, וזה בהחלט משפיע.
כיום יש יותר הורים קרייריסטים מבעבר , ויש כאלו שעסוקים מאוד , וכך יש פחות תשומת לב לילדים שלהם. בהחלט מצטברת תחושת בדידות אצל הילד , שהוריו נעדרים מהבית כל היום , ופחות נותנים יחס חם.
ויכול להיות , כמו שציינת, שיש השפעה בגלל ריבוי הנוער שחש לא מאושר .
יש את אלו שבאמת חשים כך, זה אמיתי וכואב להם, ויש את אלו שבגלל שזה נפוץ - עלולים להגרר לכך, או גם אלו שמתחזים.
חשוב לזכור שיש פתרון , שיש עזרה למי שצריך ומוכן לקבל אותה, שיש מה לעשות.
והכי חשוב- שלא מוכרחים להשאר כך , בסבל הרב.
אפשר ורצוי- לפנות לעזרה.
ולכולם- חיבוק ממני .

אני בחיים לא ראיתי ילד שאומר לי היי אתה נראה מדוכא באלי גם

זה ךא בזמן האחרון
כאילו זה קיים כבר מאיזה 2014 אני זוכרת הייתה לי מישהי בכיתה ז ששמה גומיות על הידיים ואחרכ צילמה לסטורי כאילו שהיא חתכה ועשתה האשטאג דיכאון
עושה לי קרינג לחשוב על זה כל פעם מחדש

צומי

זה לא כזה טרנד וגם אם כן, צריך לתמוך בעולם.
דיכאון זה הרבה יותר ממשהו שאפשר לזייף.
זה רצון למות.
משהו בך אומר לך שאתה פאקינג לא שווה את זה, שאתה מיותר ולמה לעזאזל אתה קיים.
את לא יכולה להגיד שזה טרנד
כי כמעט בלתי אפשרי לזייף את זה.
אבל אחי זה באמת מזעזע כשמנסים לזייף דיכאון

באופנה? איזה שטויות, זה לא משהו שבוחרים. זה שיש הרבה כאלה לא הופך את זה לאופנתי זה הופך את זה לעצוב והשאלה הזאת עוד יותר.

בול מה שכתבת, ילדות מושפעות בנות 14 מנסות לצאת אדגיות. פתטי

~להיות עצוב לא אומר שיש לך דיכאון~

לא כולם ככה, דיכאון זו לא בחירה.

שואל השאלה:
נייס. תמשיכו להגיד שאני חסרת רגישות כשאני בעצמי עברתי הפרעות אכילה, התעללות נפשית מצד אמא והתעללות פיזית מהבן זוג שלה, גירושים פעמיים, אונס ותקיפות מיניות, חרם, כמעט נשרתי מבית ספר ותאמינו לי אני יכולה להמשיך עם הרשימה עד מחר. חתכתי בלי סוף והייתי בעצמי בדיכאון ארוך ולקח לי המון זמן להשתקם ואפילו עכשיו אני עדיין לא יצאתי מזה לגמרי ויש פעמים שאני שואלת את עצמי מה אני עושה פה.
אתם אומרים שאני שופטת ואז באים ושופטים בעצמכם. אני בטוחה שכל מי שכתב את זה בעצמו ילד "דכאוני" רק כי רב שוב עם החבר הכי טוב שלו.
אתם יכולים להמשיך להתכחש לזה שזה טרנד, זה נהיה טרנד, נקודה.

מחזק מאוד מאוד^

לא כולם אמרו שאת חסרת רגישות, אבל את לא יכולה לדעת מה הבן אדם שעומד מולך באמת עובר, יכול להיות שהוא שם מסיכה שמסתירה את הסיבה שעומדת מאחורי העצב, ויש כאלה שהם עצובים ולא מדוכאים בגלל שעוברת עליהם תקופה לא קלה.
אני מצטערת, באמת מצטערת שחווית את כל החוויות הנוראיות האלה, שבטח צילקו אותך לכל החיים, אבל זה לא אומר שזה נותן לך את הזכות להגיד שכולם מנסים להיות ככה.
מבינה שזה מרגיז אותך, אבל מי ש "מנסה" להיות דכאוני, הוא הטמבל.

אוף.... באלי להיות בדיכאון
אבל זה פאסה לא כדי לי

שואל השאלה:
לא אמרתי שכולם מנסים להיות ככה. אמרתי שזה נהיה טרנד. זה כמו שאני אגיד שחצאיות טוטו נהיו טרנד, זה ממש לא אומר שכולם אוהבים חצאיות טוטו
זה פשוט נהיה מגניב וכזה relateable להיות דכאוני
ואני לא מבינה למה אנשים לוקחים את זה ככ בקלות. "טוב אני עצןב קצת אז עכשיו באופן רשמי אני דכאוני"
באמת שזה הדבר הכי דפוק בהיסטוריה של הדברים הדפוקים

אני חושבת שהנוער התחיל לדכא אנשים..

זה ספאם?
כי פשוט את נותנת פרחים לאנשים שענו את מה שאמרת לא לענות

שואל השאלה:
אז את אומרת לי לתת פרח רק לאנשים שמסכימים איתי? חח כנראה לא הבנת את הקונספט של פרח(:
הם ענו לי לשאלה אז נתתי להם.

כי זאת תקופת מבחנים והחיים חרא?

שתי סיבות
כי זה ההומור היום, יש סוג הומור חדש והוא הרס עצמי (בדיחות על כמה שאנחנו גרועים) וכמה שאנחנו עצובים ובודדים
הסיבה השניה היא כנראה כי באמת אנשים מרגישים בודדים ועצובים וזה נהיה מקובל להיות מדוכדך

וואו אנשים מה הבעיות שלכם? היא אמרה למה אנשים מתחילים להיות *מדוכאים* לא בדיכאון, תכלס לכו תראו בסטורים שלכם אני בטוח שלפחות לאחד האנשים שאתם בקשר (גם אם לא קשר קרוב) יהיה איזה תמונה של "אוי יש לי חיים ממש קשים" או דמעות בעיניים או הסרטונים האלה שהם עצובים ומוזיקה ברקע כדי שכולם יראו כמה "מעונים" ומסכנים הם. תכלס, הם עושים את זה בשביל תצומת לב וכדי שיתיחסו אליהם יותר, מה שגורם לאלה שבאמת בדיכאון ובאמת צריכים עזרה להידחף הצידה

אני כן מכירה כאלה שמעלים סלפי שלהם עם דמעות, אם כבר אז פעם זה היה יותר באוםנה כי עכשיו עושים את זה פחות. זה לרוב בשביל צומי.. אין ממש סיבה אחרת שאני רואה

סתם אם לא ידעתם, דיכאון זאת מחלה מוכרת במדע.. זאת אשכרה מחלה שמטפלים בה בכדורים/ עזרה מקצועית ויש אנשים שכל החיים שלהם זה משחק של לצאת מזה ולחזור לזה. מניסיון, יש המון דברים במיוחד בגיל ההתבגרות למרות שנמאס כבר לשמוע את זה שיכולים לגרום לדיכאון כמו לחץ בלימודים, מבחינה חברתית, בעיות במשפחה שלא ידעתם שיש לאנשים אפילו סתם דברים קטנים. רק בזמן האחרון באמת הצלחתי להבין שכל אחד מתמודד עם בעיות משלו גם אם אתם לא מודעים אליהם. אני רוצה להוכיח לכם את זה ולגרום לכם גם לנסות להבין אבל להבין באמת שזה נכון...כל מי שמרגיש תסכול/ לחץ/ חוסר מוטיבציה/ שאף אחד לא מבין אותו ושהוא מרגיש לבד שייתן לייק. כל לייק זה הוכחה שאין כזה דבר שלבנאדם יש חיים מושלמים וכל אחד מתמודד עם דברים משלו..

כי כולם מנסים להיות ילדים אדג'ים שלא אכפת להם מכלום והם עצובים כל היום

סוף העולם מתקרב

אמאלה הייתי בסטיפס והלכתי לאינסטגרם אחרי בשאלה הזאת וראיתי סטורי והשניים הראשונים היו חברה שלי עשתה כזה אסק קואשצנס וכתבה שהיא במוד של סרטים עצובים ולתת הצעות לסרטים עצובים(נתתי אשמת הכוכבים) ואז סטורי אחר זאת עוד חברה שלי שהיא במוד של שירים עצובים ולכתוב שירים עצובים בעברית באסק קואשצנס זה היה ממש מוזר אז אין לי מושג למה אולי יש משהו כמו בקופסאות הציפורים שמדכא את כולם.

למה להיות חסרי טאקט ורגישות נהיה ככ באופנה בזמן האחרון?

אני דווקא לא בת אדם מדוכאת אבל באמת שהבית ספר מוציא לי את המיץ, אין זמן לחיות וזה באמת מוביל הרבה אנשים לדיכאון, ככה זה כשלא אחד כבר לא אכפת