שלום אני רוצה להתייעץ בנוגע לבת שלי(ארוך אבל בבקשה תקדישו זמן)

גיל ההתבגרות מה שנקרא

שואל השאלה:
ברור לי, אבל לא חשבתי שזה יהיה ברמה הזאת. חשבתי שזאת תקופה שתעבור אבל זה רק מחמיר עם הזמן

אולי משהו עובר עליה.. משהו נפשי, אני כמובן רק משערת.. הדרך היחידה היא לדבר, אני לא חושבת שיש משהו אחר מעבר לעשות.
תיזמי שיחה ואם היא מתנגדת תראי לה את ההשלכות לכך

תתני לה להרגיש שאיכפת לך ממנה אבל שאת מבינה אותה

תדברי איתה על זה. אם היא מתחמקת תתנגדי לה ותחריכי אותה להקשיב לך.
זה מה שאני הייתי עושה...
דברי איתה בעדינות ואל תכעסי עליה כדי שתשתף פעולה.

תגשי אליה בעדינות, כשאת רואה שהיא במצב רוח טוב ותספרי לה מה את מרגישה ושאת מתגעגעת לאיך שהקשר שלכן היה פעם תזכירי לה שאת תמיד כאן בשבילה ושהיא יכולה לשתף אותך בהכל

את מוזמנת לשלוח לי הודעה, גם אני בת 16 אם תרצי ייעוץ

וואו זה נשמע באמת לא נעים... אני בתור נערה בגילה חושבת שכדאי לך אולי להושיב אותה לשיחה, או אפילו לצאת איתה לבית קפה או מסעדה שאתן אוהבות ופשוט תפתחי את זה בפניה. תשאלי אותה מה קורה בזמן האחרון, אם משהו עובר עליה ואם יש לה משהו לשתף. תשתפי אותה גם בהרגשות ובחששות שלך לגבי התקופה האחרונה ושאת מרגישה שנוצר ביניכן ריחוק שקיווית שלא יהיה לאחר הגירושין. תדברי איתה גם על כל המצב הבעייתי איתה, שהיא ישנה אצל חברים או קונה בגדים יקרים או חוזרת הביתה עם ריח אלכוהול. מהפרספקטיבה שלי אני חושבת שהיא עוברת תקופה כלשהי בחיים שהיא מחזיקה בפנים, אולי הגירושין השפיעו עליה יותר ממה שחשבת וזו הדרך שלה להתמודד. אני באמת חושבת שכדאי לך לנסות את מה שהצעתי ואני מאחלת לך המון בהצלחה ומקווה שהעניינים ביניכן יסתדרו. ❤❤

שואל השאלה:
חשבתי שאולי אם היא לא רוצה לשתף אותי, אז אולי מישהו חיצוני כמו פסיכולוג. אתם חושבים שהיא תסכים? אתם הייתם מתנגדים אם ההורים שלכם היו מציעים לכם?

אני הייתי מסכימה. לא יודעת לגבי הבת שלך... יכול להיות

אולי תשאלי את אחת החברות שלה מה עובר עליה?

זה מאוד תלוי בנסיבות, תדברי איתה על זה ותראי איך היא מגיבה

יכול להיות שלה דווקא גורם חיצוני זה יעשה טוב אבל אני חושבת שהיא תתחמק ותתנגד כמו שכתבת שהיא עושה כשאת מנסה לדבר איתה עדיף שתדברי איתה בעצמך בעדינות ותגרמי לה להקשיב לך

שואל השאלה:
האמת שאחת מהחברות הקרובות שלה סיפרה לי שנועם נורא מאוכזבת שאני מבלה יותר זמן עם אחים שלה ובעבודה ושוב, אני לא יכולה להאשים אותה כי זה נכון אבל זה לא מרצוני! אחים שלה בני שמונה וחמש ואני צריכה לדאוג להם עדיין וגרושי הרוויח יותר ממני ככה שעכשיו אני קצת בחובות מה שמאלץ אותי להישאר יותר בעבודה וזה למה אני לא מביאה לה כסף לבילוים.

פסיכולוגים לאנשי מקצוע זה הדבר האחרון שיעזור! אצלי זה רק הרס מממש אבל ממש את היחסים בינינו... לדעתי את כן צריכה לדאוג לה אבל לא להראות לה את זה כי מהצד שלה זה נראה כ"חופרת" ומעיקה... בסוף היא תבין שהיא צריכה אותך

אולי תמצאי איזה יום פנוי ותלכו לעשות משהו כיף ביחד

דבר ראשון חייבת להגיד כול הכבוד שככה אכפת לך ממנה וזה לא מובן מאליו בכלל, הלוואי שגם ההורים שלי היו ככה אכפתיים.
דבר שני את מכירה אותה הכי טוב ולדעתי את תדעי כבר איך לגשת אליה אבל הכי חשוב שתעשי הכול בעדינות ובבגרות ואל תפעילי כוח ותלחצי כי ככול שיותר לוחצים על מישהו ככה הוא יותר נסגר ונהיה נגדך, אז תפני אליה ותגידי לה מהלב מה שאת מרגישה, שאת מרגישה שהיתרחקתן והכול, ואל תשאלי אותה ישיר מה עובר עליה, פשוט תנסי לגרום לשיחה לזרום ותנסי לגרום לזה שהיא לבד תספר לך את מה שהיא מרגישה, מקווה לפחות שהיא תספר מעצמה.
בכול מקרה בתור נערה אני יכולה להגיד שככול שיש יותר גבולות ככה יותר מנסים לפרוץ אותן אבל מצד שני אי אפשר לתת לה יותר מדי חופשיות אז תנסי למצוא את האיזון אבל שזה לא יהיה בכוחניות, אני יכולה להגיד שהטעות הכי גדולה שאבא שלי עשה איתי ועם אחים שלי זה שהוא היה כוחני והכול עשה "ראש בראש" במקום בעדינות ובבגרות.
קיצר דברי איתה בצורה בוגרת ואני ממש מקווה שהיא תבין אותך ולא תתנגד לדבר איתך, ובכללי תנסי להקדיש לה יותר זמן אולי את חסרה לה ובכללי כניראה כול מה שהיא עוברת משפיעה עליה וכניראה זאת הדרך שלה "לברוח מהבעיות" שלה.