איך ללמד פעוט בן שנתיים לא לקחת צעצועים של אחרים ולא להרביץ?

אני חושב שלנסות להגיד לו בעדינות שזה לא בסדר, ולהמשיך להיות עקביים

אני רוצה לציין שאני לא פסיכולוג
אבל אנסה לתת תשובה

בעולם החומרני שלנו הרבה פעמים
אנחנו יוצרים קשר בין אהבה לדברים כמו צעצועים
למשל אנחנו הולכים עם הילד לסופר
הילד רואה משהו שהוא רוצה ואז הוא
אומר לכם אני רוצה את זה ואי אפשר לשנות את דעתו בנושא
אם לא תיתנו לו הוא יתחיל ליבכות ולהישתולל
אנחנו המבוגרים מרגילים את הילדים הקטנים שלנו
לקבל אהבה בתור מתנות (אני אוהב אותך = אני קונה לך צעצוע או ממתק)
עכשיו כשהילד לוקח צעצוע מילד אחר הוא בעצם לוקח אהבה (שבהרבה מיקרים חסרה לו)
כדי לפתור את הבעיה צריך לתת לילד אהבה נטו ולא משהו חומרי שמיתפרש אצלו מיד כאהבה

פשוט מדריכים אותו: מחזירים את החפץ ואומרים: עכשיו תבקש: "תן לי בבקשה את המכונית..."

ומחמיאים כשהוא מבקש.
חוצמזה לגבי מכות. אומרים: לא מרביצים. מדברים. תגיד:.. ואם צריך מחזיקים את הילד כך שלא יוכל להרביץ (חיבוק דוב)

העניין טיפה מורכב יותר. מספר צרכים חוברים ליצירת המצב הקיים:
א) ילדים זקוקים לאהבה, וייתכן (לא בהכרח במצב שלכם) שהילד מושך תשומת לב באמצעות ההתנהגות הזו. אגב להרבה הורים נדמה שהילדים שלהם מקבלים מספיק תשומת לב.
נקודה זו צריכה להבדק מול קנה מידה של ילדים שמאד רגועים ומרוצים- יש לראות כמה אהבה ותשומת לב אלו מקבלים.
ב) הילד זקוק לגרייה חושיתבגיל זה, ולקיחת צעצועים הינה חלק מהגריה החושית שהוא משיג.
זה נכון לגבי סביבות שיש בהן הרבה גריה חושית לילדים הבוגרים יותר סביב התינוק, ואז גם הזאטוט רוצה ומאחר ואין לו גבולות לעניין והוא לא מסוגל להבחין בהשלכות מעשיו על אחרים (באופן טבעי בגיל הזה), מתקבלת התנהגות הנראית כלא-בסדרית.
ג) ייתכן, ואני אומר זאת בזהירות שזה רק אפשרות, שהזאטוט מפתח בעיית קשב. אם הסברים עדינים ועקשניים יחד עם הצבת גבולות נחושה (ללא אלימות מכל סוג שהוא כלפי הזאטוט) לא עוזרים לאורך חודש לפחות, זה דורש בדיקה עם בעלי מקצועה שיודעים לאבחן זאת.

פשות מאוד כול פעם שהפעות לוקח או מרביץ לקחת אותו לחדר אחר לסגור אותו שני דקות ולאגיד לו בפנים אצבניות שעוד פעם יהיה דבר כזה יסגרו אותו שוב פעם באצלחה

קודם מגדירים לעצמנו את הגבולות. האם מה שהוא עושה זה מה שאנחנו היינו עושים במקומו? אם לכם ברור מה עושים אז קל להעביר את זה לילדים.
דבר שני - עומדים על שלכם, בעקביות, אבל בלי להתעמת יותר מדי. המסר הוא ברור: "אנחנו לא לוקחים צעצועים של אחרים", "אנחנו לא מרביצים".
לא להשאר פרווה - אם ההתנהגות נמשכת חייבת להיות תגובה. ילדים לא מבינים דיבורים, הם מבינים מעשים. אם בכל פעם שהם מרביצים הם יוצאים מהפעילות לכמה זמן ומצופה מהם לבקש סליחה, התגמול על הרבצה הוא לא כדאי. אם מדברים איתם על זה הרווח הוא כפול - גם הרבצתי וגם קיבלתי תשומת לב. (גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב).
והכי חשוב - להציע תמיד אלטרנטיבה כדאית יותר: לעשות תורות בצעצועים, לשתף פעולה, לבקש יפה, להציע צעצוע אחר.
בשום פנים לא להפגין כעס - זה מלמד שכעס פותר בעיות.
בהצלחה!

הרבה פעמים נוטים לשפוט ילדים בצורה לא נכונה.
לנוהמבוגרים זה נראה כנסיון למשוך תשומת לב, או כרצון להחזיר לילד (המוכה, או זה שממנו נלקח החפץ) על דבר מה שעשה לילד, וכדו'.
אך בפועל, לא תמיד, ואף לרוב, זה לא נכון.
ילדים רואים את הדברים בצורה אחרת, שמוח של בן שנתיים יכול להבין.
ילד בן שנתיים יכול אומנם לעשות דברים במטרה למשוך תשומת לב, אך לא בהכרח זו המצב. לעיתים מצב זה קורה מחוסר מודעות להשלכות של המעשה. ילד שמכה ילד אחר לא בהכרח מבין מה זה עשה לצד השני, לא מבין שזה הכאיב לו ופגע בו. כשהוא לוקח חפץ הראייה שלו היא לא למרחוק, הוא לא מעמיק ומבין שכרגע בזה שהוא לקח את החפץ, לשני אין. הוא יכול לראות את מה שהוא רוצה, עושה, או חושב.
על כן, יש לנהוג בעדינות עם המעשים הללו, אך יחד עם זאתגם במעט תופקנת, קלה מאוד, על מנת ללמד אותו שהעניין הוא חד משמעי ואינו מעשה טוב.
כשהילד מכה ילד אחר, קחו אותו לצד, דברו איתו, הסבירו לו במילים ודוגמאות שמוח של בן גילו יכול להבין. הסברים כמו "כשאתה מקבל מכה מה את מרגיש? זה מצחיק אותך או שאתה בוכה? אה, זה לא מצחיק, אתה בוכה? אז אתה יודע שעכשיו גם פלוני קיבל מכה מהיד שלך, וגם הוא לא צוחק, גם הוא בוכה". תשחקו את ההצגה, זה קל יותר להבין, כי משפטים ארוכים לא נקלטים בקלות, אבל עם הסברים מעניינם יותר יש סיכוי גדול יותר שזה יכנס לראש. לאחר מכן, כשתראו שמשהו נקלט אצלו, תבקשו ממנו שיגש לילד ויבקש סליחה. בנוסף מלבד סליחה, כדאי לבקש ממנו להגיד (שיוציא את המילים מפיו, ולא רק יגיב) שהוא מבטיח לא לעשות את זה שוב. תנו לו להוציא את זה מהפה, ככה זה יכנס חזק יותר לראש. כך גם תוכלו לדעת שהוא הקשיב לכם, והמשפט לא רק חלף על פניו.
כשהילד נוטל חפץ מילד אחר, ללא רשותו, הדרך הטובה ביותר היא לתת ל את אותה תחושה, על מנת שיבן באמת מה זה עושה לצד השני. זאת ניתן לעשות בעזרת נטילת חפץ החשוב לילד, ובגילו - יש לא מעט. זה גיל שהם חושבים שהכל שלהם, כל דבר שהיה כמה דקות בימום - כברשייך להם. קחו אחד כזה, וטלו ממנו, וכתגובה לתגובתו, הסבירו לו שזה בדיוק מה שהרגיש הילד ממנו נטל החפץ. השתדלו שוב, בשפה קלה וברורה, ובדיבור והדגמות שיגרמו לו להקשיב באמת.
בהתחלה זה יכנס לו לראש לרגע, וישכח ברגע השני. אך לאט לאט זה יתחיל לחלחל עד שהוא יבין באמת, ותיחיל להמנע ממצבים אלו.
בהצלחה.