16 תשובות
לי היה
ובא לי לתמוך בהן
שחבל שהן התחילו עם זה מההתחלה וצריך לעזור להן ולתמוך
מה אני יכולה כבר לחשוב
HOH
מכעיס אותי נורא.
אנונימית
שהן צריכות עזרה ותמיכה ואת המישהו/מישהי שיגיד להן שהן יפות כמו שהן
ההפרעת אכילה של אנורקסיה היא לא גנטית, היא נוצרת במהלך החיים כתוצאה מהרגל שמתפתח ודימוי עצמי נמוך ועוד פקטורים.
זה לא גנטי.

ואני חושב שבעזרת טיפול נכון ומקצועי , ובזמן כמובן לפני שרואים ירידה דרסטית במשקל אפשר לקטוע את זה ולהחלים רק צריך לשאוף לגשת לטיפול בזמן ולא להדחיק את זה ולחכות שהמצב יהיה גרוע יותר מידי.
זה גם גנטי וגם נוצר במהלך החיים
לא משנה איך זה נוצר צריך עזרה עם דבר כזה
אסור להתמודד עם זה לבד
אנשים חושבים שזה בא מבחירה ולא נראה לי שזה ככה. אני ממש הייתי רוצה לעזור להן הכי שאפשר ולהפנות אותן למקומות שיעזרו להן עם ההפרעות שלהן
אין על זה שום התייחסות בwho ו fda ולא מצאתי מחקרים רשמיים.
זאת אומרת שיש חשד שאולי יש קשר גנטי לכרומוזון 12.

בעיקרון אפשר לטפל בזה, ואפשר להחלים מזה.
ואפשר לשאוף לעזרה כשכבר רואים סימני התחלה.

חצי קלאץ מסכים עם האמירה שאי אפשר להחלים ב100 אחוז אני בטוח שיש חלק שהצליחו.
אני לא אחד מהם (אבל שואף להיות)

מה שכן אפשר לעקוב אחרי המצב בפגישה חודשית של דיאטן או דיאטנית ולהקפיד על תזונה מאוזנת תוך כדי טיפולים פסיכולוגים לחיזוק הדימוי העצמי ולקבל כלים להתמודדות בסיטואציות.
שהן זקוקות לחום ותמיכה, מישהו שיכריח אותן לבצע שינוי וידחוף אותן להפסיק.
סך הכל כתוב שם שאם יש לבן משפחה אחד הפרעות אכילה סיכוי גבוהה שגם לשני יהיה וזה ברור ומובן מאליו, כי שניהם חיים באותו בית ואחד "נדבק מהשני" , כמו להיות בסביבה דכאונית, וכמובן שגם את תתחילי להיות דיכאונית גם.

ואני לא סומך במיוחד על האתר של כללית ועל "המחקרים" ההישראלים.

לא כתוב שם גם שזה בגלל פגם גנטי.
בכל מחקר אפשרי כתוב שזה תחום שלא וודאי ולא מוכח, ושראו שיש גנים ספציפים שעלולים להצביע על רגישות גבוהה יותר לפתח הפרעות אכילה.

זו עדיין לא הפרעה גנטית. וזה עדיין לא וודאי ומוכח.


בקצרה כל מקום שמדבר על גנים מדבר על מקרים של תאומים בלבד, ומדובר שם על גנים שגורמים לאותו אדם להיות מועד לפורענות לפתח הפרעות אכילה, אין לו קוד גנטי שגורם לו לפתח את אותה ההפרעה פשוט זה הופך אותו לרגיש יותר.

זה לא כמו למשל מוטציה בexon12 שידועה כמחוללת מחלה, פה מדובר פשוט על תכונות.
ערכתי את התגובה.
זו לא הפרעה שמתרחשת בגלל פגם גנטי.


וכן הבנתי את הכוונה, זה כמו שילד אחד במשפחה לא ילך לבית ספר ואח שלו יעשה אותו דבר, בתוך המשפחה לפעמים רואים מה האחים עושים וחוזרים אחריהם, זו הסיבה שהסבירות גבוהה שיהיו 2 אנשים לפחות במשפחה עם הפרעות אכילה.

אני לא בעד להכניס לאנשים עם הפרעות במחשבה שמה שיש להם זה בגלל הגנטיקה שלהם, כי אז זו עוד דרך לעגן את המחשבות שלהם בדברים שלילים ולהרגיש יותר חסרי אונים ולהצדיק את מצבם.

ומתנצל אני אוהב לערוך תגובות משום מה, קשה לי לדון על דברים בתגובה ולא בשיחה.
בקיצור גנטי או לא גנטי, זו לא מחלה שמתרחשת בגלל מוטציה גנטית מסוימת אלה הגנטים שלהם חושפים אותם למצב שיותר מועד לפורענות, אני לא חושב שצריך לשים לב לזה במיוחד, כי זה לא משנה שום דבר אחרי הכל.

רוב ההפרעות אכילה מקורם בראש, וברגשות.
צריך לטפל, לעבוד עם עצמך ביחד עם עוד גורמים אחרים ולשאוף להחלים במטרה להיות בריא יותר ושמח יותר.

מתמודד עם הפרעות אכילה בעצמי, אני יודע להגיד דברים מפרספקטיבה שלי ופחות משל אחרים (גם אחרי הרבה שיחות עם רופאים מומחים בנושא)
לא כותב פה שום דבר בגישה מזלזלת כלפי אף אחד רק רוצה להדגיש את זה.
שאני צריכה לעזור להן לאהוב את עצמן
יש לי שיטה שבעזרתה אני הצלחתי לגרום לעצמי להפסיק להרגיש לא מספיק רזה וזה עבד כל כך טוב שעברתי ללהרגיש רזה מדי (ואני בתת משקל ולא עשיתי שום דבר פיזי, רק דימוי עצמי)
ואני אחשוב שהן מסכנות שהן לא רואות את עצמן כמו שהן (שתי ידידות שלי שמחלימות מהפרעות אכילה הן ממש יפות ויש להן גוף יפה, והן לא מרגישות ככה)
"ונכון, זה לא משנה הרבה מה שכן, בעייני לפחות הורים עם הפרעות נפשיות צריכים לשים לב יותר לילדים שלהם. ככה שאם מתחילים תסמינים אצל הילד, ישר לשלוח לטיפול"

זה כלכך נכון, אם תופסים את זה ממש בשלבים הראשונים ככ קל לתקן את זה :ן