דברים שרק אנשים עם חרדה חברתית יבינו?

שהמורה נותנת לך להקריא משהו בכיתה

שהיה לי.
לעמוד מול הכיתה ולהקריא משהו .
או שהמורה קוראת שמות

לעמוד בצד ולהרגיש לא קשורה ,מוזרה

הקראת שמות וזה
"עבודה בקבוצות להגשה וחובה להציג מול כל הכיתה"

שאני מפחדת לאחר לשיעור כי אני לא רוצה שכולם יסתכלו עליי

שואל השאלה:
למה את עצובה
אני לא עצובה
את עצובה
אני לא
את כן למה
יואוו

שאנשים לידך צוחקים ואתה בטוח שזה עליך

לשנוא לדבר בטלפון ואף אחד לא מבין למה
עבודה בקבוצות זה השטן
לרצות להתחבר לאנשים אבל לפחד פחד מוות מלגשת אליהם אז להישאר בצד ואחרי זה לכעוס על עצמך כי לא הלכת
להיות בטוחה שאף אחד לא רוצה שתהיי איתו אז את מתרחקת
לחשוב שעות בראש על כל משפט לפני שאומרים אותו אבל עד שאת מרגישה בטוחה מספיק כדי להגיד את המשפט כבר מחליפים נושא אז את ממשיכה לשתוק
לבחור במשהו בגלל שיש בו פחות אינטראקציה עם אנשים ולא כי באמת בא לך אותו (למשל להזמין אוכל רק ממסעדות שאפשר להזמין באתר ולא צריך להתקשר)

לא מזמן שאלתי מישהי מהכיתה שלא קשורה אליי בשום צורה על עבודה מסויימת ולא הפסקתי לגמגם

שואל השאלה:
שאת עוברת על הדברים 200 אלף פעמים במוח לפני שאת מקריאה משהו
הגרון יבש
גימגומים
הזעה

שאת יודעת את התשובה אבל את לא עונהה

שואל השאלה:
לעשות כאילו את מדברת בטלפון אסל לא באמת

שואל השאלה:
שיעור במעגל זה הסיוט

כשאת הולכת וכולם מסתכלים עלייך ובא לך לקבור את עצמך
פרזנטציה
כשהשתעלת יותר מפעמיים בכיתה ואת מתה להשתעל שוב ואז זה פדיחות

שהקראש שלך בכיתה שלך
והמורה שואלת אותך משהו ואת צריכה לחשוב אלף פעמים על מה שאת רוצה לענות לה בישביל לא להתפדח ליד הקראש
וואי כלכךך

ששואלים אותך למה את שקטה
ואין לך מה לענות

שחברה טובה שלך יושבת לידך וצועקת לך משהו בישביל לריב איתך שאת אומרת לה לדבר על זה אחר כך
רק כי את לא יכולה ליד כולם

לאכול ליד אנשים
ולפחד לפתוח את הפה ואז יוצא לך תנועה פדחנית או שנופל לך האוכל מהפה

שצועקים לידך ומדברים ואתה מתפלל שלא שיגידו לך למה אתה שקט או משהו

שחברה שלך לא מגיעה לבצפר ואת לבד נשארת בכיתה עם החברות שלה ולא יכולה לגשת לדבר איתם כי את לא יודעת מה להגיד

"תתחלקו לזוגות"
(בורחת לשירותים)

אנונימית^ צודקת לגמרי מזדהה

להראות שאין לך חרדה חברתית, ואתה משדר ביטחון עצמי. זו לדעתי התכונה העיקרית שמסמלת חרדה חברתית!

"בואי תכתבי בבקשה על הלוח..."
כשילדים יושבים לי על השולחן בכיתה ואני לא רוצה ליצור קשר כדי לבקש שיזוזו אז אני פשוט עומדת בצד
כשאין עם מי לדבר בבית ספר
ולבסוף..
כשהציון בתעודה נקבע על 30% תלמידאות והשתתפות בשיעור ):

כן זה דברים ממש ספציפיים

הקראת שמות

אתם גורמים לי לחשוב שיש לי ...
אני מזדהה עם הרבה מכאן^^
אעאעאעאעא

להסביר לאלה שאפשר לקרוא להם "החברים הקרובים שלי" למה אני נואשת לחברים ועדיין נמנעת מלעשות דברים בשביל להשיג אותם.

לעשות סבב עם אנשים זרים שבאים להעביר פעילות ולא לוקחים בחשבון שיש בכיתה הזאת ילדים שבחיים לא היו משתפים

לעבור במסדרון.

להצטרך לענות על משהו/ להקריא משהו ולהישאר עם דופק חזק ולהרהר עד סוף השיעור אם לא יצאתי מוזרה מדי

ושלכל דבר תמיד יש לי מה להוסיף ולהביע דעה, ושגם כשהכיתה כולה לא יודעת תשובה ואני יודעת, אני אשאר בשקט ואשמור את זה לעצמי, לא תראו אותי עונה, אין מצב.

הרגע הזה שמבקשים ממני להביא משהו מכיתה אחרת

"מה הבעיה לשאול?"
"למה את אף פעם לא מצביעה? ירד לך הציון"
לא לדעת איך לקרוא למלצר במסעדה אז מצביעים כמו מטומטמים
לשנן את ההזמנה שלך מיליון פעם בראש לפני שמזמינים
אף פעם לא לענות לשיחות טלפון
כששואלים שאלה בכיתה ואתה לא יכול לענות אז המורה חושת שאתה סתום
הקראת שמות
כשאתה רואה מישהו שאתה מכיר ברחוב ואתה נכנס לבניין רנדומלי/ עובר צד כדי שלא יראו אותך

כשאומרים שכל אחד יאמר משהו במעגל.

שצריך לגשת למישהו שאף פעם לא דיברת איתו ולשאול שאלה.

לחשוב מאה פעם איך נשמעתי אחרי שאמרתי משהו.

להעביר בראש סיטואציה מסויימת שוב ושוב.
כל הזמן לחשוב שמשהו לא בסדר בך.

לפחד ליצור שיחות

להסמיק הרבה

דופק גבוה. אי נוחות

להרגיש לא רצוייה בשום מקום

להימנע מדברים חברתיים. להימנע מלקנות אוכל

להתבודד. להיות בצד

להציג משהו מול כל הכיתה. אוי.

כשאתה פוגש שכנה או מישהו מהכיתה ברחוב

שואל השאלה:
שאתה רואה אנשים מהבית ספר לא בבית ספר

במסעדות כי קשה לדבר עם המלצרים..
ולא יודעת אם זה רק לי אבל לשבת במסעדות במקום או בצד בשולחן שאני לא רואה אנשים לא מוכרים

כשמישהו שואל אותך שאלה ואתה יודע את התשובה אבל אתה מפחד שאולי יש מצב שאתה טועה אז אתה אומר שאתה לא יודע

כשעולה לך הדופק כי אתה ממש נלחץ מפאקינג לדבר עם מלצר

להיות בחדר מוקף אנשים

שיש פרזנטציה
לאחר לכיתה וכולם מסתכלים כאילו רצחת מישהו
ללכת עם קבוצות של ילדים
להקריא בשיעור

שאת מתקשרת למישהו והוא לא עונה לך אז את אומרת "אה הבנת טוב בי" ו'מנתקת'

לי למשל קשה לשבת באמצע של הכיתה כי אני מפחגת שעושים מאחורי דברים
וכל פעם שצוחקים אז אני חושבת שזה עלי

לדבר הכי חלש שיש אם בכלל מצליחים לדבר
להמנע מללכת לאירועים כמה שאפשר או בעצם לכל מקום שיש
להישאר לבד מהפחד של ליצור קשרים עם אנשים
לנסות לכסות את הפנים בכל דרך שיש כשמישהו מדבר אתך + לא ליצור קשר עין עם אף אחד
להזיע ברמות מטורפות כל פעם שמישהו מתחיל לדבר אתך
לעבור הצקות וכל מיני שיט שכזה כי מי לא אוהב להתבריין לילד הכי שקט בכיתה?
לחיות על כל מה שההורים עושים בשבילך כי אתה מפחד מדי לעשות את זה בעצמך
מה שמזכיר לי - לא לקחת אוכל במלון ולחכות שההורים יקחו בשבילך ואז כולם חושבים שאתה מפונק למרות שאתה סך הכל מפחד וזה לא אשמתך כל כך
לא לעשות עבודות שצריך להציג אותם בכיתה, אובייסלי... או, לבכות כי המורה הכריחה אותך לעלות על הבמה ולהקריא טקסט לכבוד איזשהי הצגה או טקס. תענוג.
לא לאכול כל היום ורק לאכול בבית, רק ללכת לשירותים בבית, קיצר הכל בבית רק לא בבית ספר.
לנסות להתגבר על החרדות שלך ואז מגיע מישהו והורס את זה ואתה שוב מתחיל מנקודת ההתחלה.

אבל מי שיש לו חרדות חברתיות ועבר תהליך והתגבר עליהן יודע שזה פשוט מדהים לחיות בלי זה, לחיות חופשי, לרוב בלי דאגות. לפעמים יש מדי פעם כל מיני מחשבות שצצות אבל באמת זה שווה להתגבר על זה. זה הדבר הכי טוב שאפשר לתת לעצמך.
אני מקווה שלכל מי שיש חרדות חברתיות יצליח להתגבר עליהן בשלב כזה או אחר. זה רק הורס את החיים, ואת הזכות שלנו- לחיות חיים רגילים. גם החיים עצמם הם לא כאלה פשוטים, פשוט בתוספת של זה או כל מחלה/הפרעה נפשית אחרת זה מזעזע פי מיליון.

טוב תתחלקו לזוגות

קרה לי בספורט
מכלל הבנות שיש בשיעור היא קראה דווקא לי בשביל לבחור בנות לקבוצה שלי במחניים
רציתי להתאבד באותה השנייה.

שהמורה רואה אותי לא משתתפת בשיחות ופונה אליי אישית

קושי ליצור קשר עין

אם מישהו יכול לענות זה סתם שאלה מסקרנות - ממה זה נובע אצלכם?
אצלי לפחות זה דימוי עצמי נמוך אני מאמין שאם לא היה לי את זה הייתי חי רגיל

לעמוד בתור

- כשאין עם מי לעשות עבודות קבוצתיות .
- כשהמחנכת בכוונה שולחת ומבקשת מילדים להתחבר אלייך .
- כשהמורה שספציפית אותה שיתפת במשהו אישי, חצופה וחושפת את זה מול כל הכיתנ מבלי לחשוב פעמיים .
- כשכל הזמן חושבים שאת עצובה, שואלים על זה, ושוב - המורים בעיקר, מול כל הכיתה, ואז כולם מסתכלים עלייך.
- כל מבט אלייך את משפילה מבט.
- קשה נורא לנשום ולחשוב על כמה מביך זה ששומעים אותך נושמת, להתבייש להתעטש, להשתעל, לבלוע רוק.
הלב דופק מהר, ריפלקסים מוזרים של איברים בגוף (למשל סיבוב מהיר של הראש לצד כלשהו).
- לשבת ב - ח' ובמעגל זה קשה נורא, מרגישה ורואה שכל כמה שניות המבטים עלייך, משפילה מבט, לקוות שלא ישאלו שאלות באמצע או יכריחו דווקא לעשות לו

שאת רואה חברה ומסתכלת לה בעיניים והיא קולטת ואומרת לך שלום ואת.....(או אל גבר אז בכלל)

הפסקות. .!