אני מרגישה ריקנות ועצבות במשך חצי שנה וזה עוצר אותי מלהצליח..

אני לא מרגישה שום שמחה אמיתית, וגם אם אני כן שמחה או משהו עשה לי הרגשה טובה זה לא ממש חזק פיזית ומשפיע עליי כל כך.. ולרוב אני רק מרגישה עייפות או שעמום ואני אדישה כלפי עצמי.. תאמינו לי אני ניסיתי להחליף שגרות ולנסות דברים חדשים אבל זה ממשיך.. כבר חצי שנה שאני מנסה למצוא משהו שממש יאיר לי את הנשמה.. אפילו תחביבים כמו ציור ושמיעת מוזיקה לא משמחים אותי כמו פעם.. הם משמחים אבל.. בצורה חלשה.
זה גם מפריע לי להתכונן למבחנים ולהתרכז בלימודים כי זה גורם לי להתרחק מכל זה ואני בכיתה ח מדעית כך שזה ממש גרוע...
אני לא יודעת מה לעשות..
אין לי חברות לדבר איתן ואימא שלי לא לוקחת אותי ברצינות ומאשימה אותי בבעיות שלי ומשתכרת בבית ואבא שלי בעבודה ואין לו כוח לדבר איתי.. אין לנו כסף לפסיכולוג וגם אם היה אבא שלי לא היה מסכים כי הוא חושב שזה בולשיט..
אני רוצה שזה ישתנה... איך לעזאזל יוצאים מהמצב הזה??
(אני שואלת שוב כי בקושי ענו בשאלה הקודמת)