5 תשובות
גם אני
ממליץ לך לא לעשות ככה
חותכים ירקות, לא ורידים.
אני פה אם את צריכה
אני פה אם את צריכה
גם אני, זה לא אומר שאני אעשה את זה עכשיו, כי זה סתם מטומטם ולא עוזר
אל תעשי את זה, זה ממש מדרדר
אל תעשי את זה, זה ממש מדרדר
היי יקרה
אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה כאב צריך לחוות כדי להגיע למצב הזה. מצב, שבו כבר אין איך להסתכל קדימה, ואת כה חסרת אונים עד שהעצב אופף אותך, ולא משאיר לך כל פתח למחשבה אחרת. ורק את שם, לבד עם הכאב, עד שהמפלט היחיד הוא רק להרגיש באמת עוד כאב... כזה אמיתי, שאפשר לראות אותו. ואולי אז להשתחרר? או אולי כבר לא להרגיש.
עברו כבר קרוב ל24 שעות מאז שכתבת. ואני באמת דואגת לך ותוהה לעצמי מה איתך כרגע? האם הדחף ההוא עבר? בסך הכל עצם זה ששתפת כאן ועצרת רגע לפני מלמד על משהו. מלמד שלמרות כל הקושי, אזרת אומץ ופרקת את זה כאן. ידעת שאת זקוקה לעזרה, ויש בעולם אנשים שיכולים לקרוא את מה שאת כותבת.
אז כן, יש אנשים. לא ספרת אף מילה על עצמך ואיני יודעת באיזו סביבה את אבל אני רק יכולה לשער ולקוות שאולי אחרי שכתבת הצלחת גם לשתף מישהו במה שעבר עלייך. ואם עדיין לא - אז תעשי זאת. מצאי מישהו/ מישהי מהמשפחה הקרובה או מבית הספר. אל תשארי לבד.
בנוסף, הייתי רוצה להזמין אותך למקום בו תוכלי לפרוק אם התחושות והרגשות שלך, ואולי להקל מעט על הכאב ולחשוב על דרכים נוספות כיצד לתעל אותו. באתר שלנו - סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, יש לנו צ'אט אישי (ואנונימי לחלוטין) דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להקשיב ולהיות שם בשבילך. מחכים לך כבר הערב ובכל ערב אחר (חוץ משישי), בין תשע לחצות, באתר שלנו: https://sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר.
אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה כאב צריך לחוות כדי להגיע למצב הזה. מצב, שבו כבר אין איך להסתכל קדימה, ואת כה חסרת אונים עד שהעצב אופף אותך, ולא משאיר לך כל פתח למחשבה אחרת. ורק את שם, לבד עם הכאב, עד שהמפלט היחיד הוא רק להרגיש באמת עוד כאב... כזה אמיתי, שאפשר לראות אותו. ואולי אז להשתחרר? או אולי כבר לא להרגיש.
עברו כבר קרוב ל24 שעות מאז שכתבת. ואני באמת דואגת לך ותוהה לעצמי מה איתך כרגע? האם הדחף ההוא עבר? בסך הכל עצם זה ששתפת כאן ועצרת רגע לפני מלמד על משהו. מלמד שלמרות כל הקושי, אזרת אומץ ופרקת את זה כאן. ידעת שאת זקוקה לעזרה, ויש בעולם אנשים שיכולים לקרוא את מה שאת כותבת.
אז כן, יש אנשים. לא ספרת אף מילה על עצמך ואיני יודעת באיזו סביבה את אבל אני רק יכולה לשער ולקוות שאולי אחרי שכתבת הצלחת גם לשתף מישהו במה שעבר עלייך. ואם עדיין לא - אז תעשי זאת. מצאי מישהו/ מישהי מהמשפחה הקרובה או מבית הספר. אל תשארי לבד.
בנוסף, הייתי רוצה להזמין אותך למקום בו תוכלי לפרוק אם התחושות והרגשות שלך, ואולי להקל מעט על הכאב ולחשוב על דרכים נוספות כיצד לתעל אותו. באתר שלנו - סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, יש לנו צ'אט אישי (ואנונימי לחלוטין) דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להקשיב ולהיות שם בשבילך. מחכים לך כבר הערב ובכל ערב אחר (חוץ משישי), בין תשע לחצות, באתר שלנו: https://sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר.