אני מרגישה תקועה

אני לא יודעת אם את רוצה לשמוע את זה כרגע
אבל אין לך שום דבר שאת צריכה להסתיר או להתבייש בו, את לגמרי בסדר ואני מקווה שתביני את זה
זכותך לגמרי לא לספר לאף אחד אבל לטובתך תלמדי להשלים עם זה ואל תבזבזי זמן בלהיות מישהי שאת לא כי חבל
ולשאלתך, תגידי לו שאת אחרי פרידה ושאת מצטערת אבל את לא יכולה כרגע להיות בקשר כזה ושהוא חשוב לך

שואל השאלה:
באמת תרשמו כל מה שעולה לכם לראש ולנעוץ שיותר אנשים יראו אני באמת חייבת עזרה נכנסתי בגלל זה כבר להתקף חרדה אחד ואני לא רוצה עוד
עריכה: רק אחרי שרשמתי ענית ואני רציתי להגיד לו את זה אבל הוא ממש ממש רגיש ואני בטוחה שהוא יפגע

הוא לא ישמע את שהוא מצפה לשמוע ממך אז בכל מקרה הוא יפגע מזה
ולדעתי אם את לא יכולה לספר לו כרגע מה הסיבה האמיתית אז זה הדבר הכי נכון לכתוב לו
אני תומכת באמת אבל כמו שאמרתי החלטה שלך בלבד

אני חושבת שזה מאוד חשוב שכן תספרי לו- באיזשהו שלב זה גם אולי יעזור לו כביכול ''לרדת'' ממך בקטע של ההתאהבות. לא כי את נמשכת לבנות אלא כי הוא יידע שאין שום סיכוי ביניכם בגלל זה.
אם את חוששת שהוא ינסה להכריח אותך לצאת מהארון או משהו, פשוט תגידי גם מלכתחילה שאת כרגע שומרת את זה אצלך, ומעדיפה שזה יישאר ככה.
ואגב, אל תשכחי שפגיעה זה דבר שחולף עם הזמן, אז גם אם הוא ייפגע אז לא נורא, זה כואב קצת וזה, אבל זה יעבור.
כאלו, כמובן שאת לא חייבת לספר לו שאת לסבית בהכרח, אבל אני אישית מבחינתי זה חשוב שגם כן תספרי לפחות למישהו אחד, בכללי, לא כתירוץ, פשוט כאשכרה כן לצאת מהארון- כלומר לא לשמור את זה בלב.
אובייסלי שזו זכותך המלאה אבל זו הדעה שלי.
אני חושבת שכדאי לך לעבוד על זה וכן לצאת בפניי אנשים כי זה ייתן לך גם לגיטימציה שקודם כל את תביני שזה בסדר גמור להמשך לנשים, ושזה אחלה. אין פה שום דבר רע וזה טבעי ואין ממה להתבייש.. זה לא שאת היחידה בעולם שנמשכת לנשים, מבינה..? יש עוד ואת לא לבד בזה.
אז בכל מקרה, אל תדאגי לגבי הפגיעה בו. הכל יהיה בסדר, אני חושבת שבסופו של דבר הוא גם יבין את זה ויקבל את זה, והכל טוב. יש עוד מלא נשים בעולם בשבילו (או בשבילך)(סתם סליחה).
אזז קיצור- שיהיה לך המון בהצלחה, ואני מקווה שתמצאי לך את הדרך לקבל את מי שאת וגם לאהוב את זה ולתת לעצמך להשתחרר. שיהיה לך לילה טוב, ואני תמיד כאן בשבילך אם תרצי לפרוק או סתם לדבר(=

שואל השאלה:
תודה רבה! ^
אני באמת הייתי רוצה לצאת מהארון אני מתכננת את זה כבר שנתיים אבל פשוט אין לי אומץ וכל פעם שאני וחברים יושבים והנושא עולה אני רוצה להגיד אבל ישר יש איזה מישהו שאומר "איכס הלוואי כל ההומואים והלסביות יעלמו" וזה מערר לי את הביטחון לצאת ואני גם גרה בירושלים בתוך שכונה דתית אבל מקבלת וזה עוד יותר קשה
אני יודעת שבטח עכשיו תקראי את זה ותגידי בלב שאין לי מה לעשות אז רק רשמתי את זה בשביל לעדכן שהיציאה מהארון היא ממש קשה..

תנתקי קשר עם מי שחושב ככה. גם לא חייב לכל החבורה, תבחרי את מי שהכי קרוב אלייך והכי לדעתך יהיה סבבה, אולי תשאלי לפני אם הם מקבלים או מה הם חושבים על הקהילה הלהטב''ית... ואז לפי התגובות תספרי למי שאת סומכת עליו...
זה נורא מבאס שיש לך סביבה הומופובית, גם באיזשהו דרך זה מובן כי את בירושלים בתכלס, אין ספק שיהיה שם יותר הומופוביה (לצערינו), אבל זה יעשה לך טוב למצוא מישהו שיקבל אותך כמו שאת.
ותדעי שזה דבר טבעי לחלוטין, אין שליטה על אהבה, את לא בוחרת במי תתאהבי או למי תימשכי, זה לגמרי טבעי באמת, חבל שיש אנשים שלא מבינים את זה, ובכל זאת את לא צריכה לסחוב את זה, אני חושבת שהשקט וההסתרה של זה גם יותר ילחיצו וימנעו ממך בעתיד לספר... אני בטוחה שיש אנשים ברשימת החברים שלך שאין להם בעיה עם הומואים ולסביות. אני לגמרי בטוחה.
אבל אני פשוט רוצה שתדעי שיש הרבה דתיים שיוצאים מהארון, ושאת לא לבד, ושזה באמת בסדר וזה לא חריג או משהו, זה הכי סבבה בעולם וכל אהבה היא אהבה, זתומרת- אין באמת הגדרה אמתית בשביל אהבה, זה לכולם. ואין מה להתבייש במי שאת. <3 בהצלחה...