למה כשאנשים רואים בן אדם יושב לבד וחולם בהקיץ הם ישר מסיקים שקרה משהו רע??

כי ככה גם נראה בן אדם כשהוא עצוב...

שואל השאלה:
מה הקשר בכלל?

זו דעה קדומה , לא תמיד כל מי שנראה ככה הוא עצוב או קרה לו משהו רע, נוטים לחשוב שמי שהוא לבד ומהורהר הוא אדם עצוב או שקרה לו משבר , אבל לרוב המקרים זה לא נכון, יש מקרים שזה באמת נראה ככה אם לאותו אדם יש דיכאון או קרה לו משהו אבל יש מקרים שזה להפך ויש אנשים שנוטים להיות לבדם ולחשוב לרגע ולחלום בהקיץ , הבעיה שאנשים לא מבינים שיש מופנמים שמעדיפים להיות לבדם, נוטים לחשוב שלהיות לבד זה רע ובדידות היא רעה לאנשים לרובם, אבל זה יחסי , במקרים שבהם יש אנשים שסובלים מדיכאון או שקרה להם דבר רע בחיים, אז להיות לבד יכול להיות כן רע ומסוכן , אבל במקרים שיש אנשים שהכול אצלם בסדר והם פשוט מרגישים יותר חופשי ונוח להיות לבדם כי זה מאפשר להם לחשוב דברים ולהרהר על משהו אז זה לא תמיד משהו רע

כשאני ככה זה אומר שאני מדמיינת עוד ספר
ואני ממש לא עצובה!

אנשים נוטים לשפוט אנשים שאוהבים להיות עם עצמם לבד, בגלל שחברה שלנו היום די מוחצנת וכל הקטע זה שאסור לך להיות לבד וזה רע וכל זה, עד היום לא הכירו באמת את הצד המתבודד כמו שצריך, יצא לי לחקור על הצד הזה, לדעתי, אנשים כאלה הם מיוחדים במינם לגמרי, הבדידות עצמה נותנת להם חופש ועצמאות להיות מי שהם באמת, הם לא חייבים להיות ליד אנשים כל הזמן ובסביבתם כל שנייה, הלבד מאפשר להם חופש ולחשוב, לדמיין ולהרהר וליצור דברים, משהו שהם לא יכולים לעשות בחברת אנשים, משום שאני חצי כזו , אני יותר מבינה את הצד המתבודד, אבל יש אנשים שישפטו ישר את הצד הזה ויחשבו שזה שהם לבד, זה כאילו לא בסדר ויחשבו למה הם לא מדברים או שותקים, אולי קרה משהו, אולי הם עצובים, זה פשוט לא נכון, ואני עשיתי חקירה מעמיקה על מופנמים, כי אז חשבתי שאולי אני אחת מהם, אבל אולי אני חצי חצי אז אני מבינה קצת יותר את המופנמים בעולם הזה

שואל השאלה:
דרקון ספרים, זה בדיוק מה שאני עושה!

גם אני לפעמים נוטה להתבודד ולחשוב ולהרהר ולדמיין, אנשים שואלים אותי למה אני שותקת ולא משתפת דברים במשפחה וזה, אין לי תשובה, אני חצי חצי, אז החצי המופנם הוא די דומיננטי יותר רוב זמן .

שואל השאלה:
תמיד אנשים באים ושואלים אותי אם קרה משהו רע ואני מנסה לרמוז להם בעדינות שיעופו משם.

כן נכון, לרוב אני כן מדברת ומשתפת אנשים , אצלי זה פשוט הפוך, כאילו שיש אצלי פיצול אישיות בקטע טוב, קלראק קנט וסופרמן , לרוב אני כן מדברת ומשתפת ויש לי באמת מצב רוח טוב לפעמים, לרוב אני די שותקת ולא מדברת וחושבת ומהרהרת על דברים ומעדיפה להיות לבדי , אז אני לא רוצה להיות בחברה לפעמים ולפעמים אני כן רוצה להיות בחברה או לדבר או לשתוק, עשיתי חשבון נפש אז, חשבתי שאני מאלה שלא מדברים אבל במחשבה לאחור הרבה, הבנתי שאם אני מאלה שלא מדברים ולא אוהבים חברת אנשים, אז אני לא אמורה לרצות לטייל ולבלות והייתי הרבה בחוץ, אבל אם אני מאלה שאוהבים להיות בחוץ, אז אני בקושי מספרת או משתפת דברים, אז כנראה אני לא משם ולא משם, הקאוצר שלי חושב שאני עצובה או משהו כזה כי אני לא נוטה לדבר על דברים ואני שותקת, פשוט שניסיתי לספר לו על מופנמים ועל זה שיש אנשים שרוצים להיות לבדם מבחירה אישית וככה טוב להם, הוא די שלל את זה ואמר שזה רע או משהו כזה, משום שהוא עבד עם אנשים שהיו לבדם והיו עצובים, אני לא חשבתי ככה ולא יכולתי לומר את זה אז שתקתי , יש לי קטע כזה שאני מתחברת לאנשים ומדברת אתם בפתיחות רוב הזמן שאני מרגישה בנוח בתנאי שיתנו לי קצת שקט וזמן לעצמי, גם פה ובאתר הזה , לרוב אני משתפת רק שאני מרגישה צורך לדבר או רצון, לרוב אני לא רוצה לשתף ומעדיפה להתמודד עם זה לבדי ולחשוב , גם שאני לא נוהגת לדבר עם אנשים ישירות כי שאני לא מרגישה חיבור או שמבינים אותי, אני שותקת או לא מוכנה , זה קורה לי די הרבה אצל הקאוצר שאני חושבת שטיפול לא גרם לי להרגשה טובה, ייתכן שזה בגלל שאני שותקת ולא אומרת משהו, אבל זה מה שאני הרגשתי שם, וכמו שאמרתי, יצא לי לחקור על הצד המתבודד, ולמדתי עליהם דברים, היות וחשבתי שאני די כמוהם כי יש לי התנהגות של מופנמת לפעמים אז הבנתי שאני חצי מזה, כלומר אני יכולה לדבר ולשתף ולהביע את עצמי שזה נוח לי ושמאפשרים לי לפעמים שקט עצמי כי לא תמיד אני ארצה לדבר ואני ארגיש עם זה בנוח, אבל גם לפעמים אני כן ארצה לדבר ולשתף, זה פעם ככה ופעם ככה. אני כמו גיבורי העל האלה מארוול ודי סי אם זהות סודית אולי, פשוט אני אוהבת את שני הצדדים כי זה שאני לבד אני יכולה לחשוב בשקט ולהרהר על משהו בלי שיפריעו לי, אבל גם לא ממש מפריע לי אנשים וחברה, למופנמים זה די מפריע כי נגמרת לה האנרגיה שהם בחברה של אנשים, אצלי זה ככה וככה, אני יכולה להיות באירועים וזה, רוב הזמן , אבל גם די בא לי להיות לבד ולחשוב .