אוף אני לא יודע איך להפסיק להיות מבואס בגלל זה... אני יודע שזה כל כך מטומטם.

אני מנסה פשוט להתעלם מהתחושה של התסכול... אבל זה בלתי אפשרי.
אני מתוסכל ברמות מטורפות על זה שלמדתי בישיבה... אפילו שזה כבר נגמר ועכשיו אני ביב ואין מה לעשות.

אני לא מאמין באלוהים... אבל נשארתי בכיתה יב בישיבה כי ממש "הורדתי את הכיפה" רק בשנה האחרונה.

ואני מת על דברים שקשורים לקולנוע תיאטרון ואומנות...
אבל אין לנו שום מגמה כזאת בישיבה... וכבר על זה ממש התבאסתי.
ואני כל כך מקנא בכל אלה שלומדים בבתי ספר רגילים... ואני כל כך מבואס שלא הייתי בקולנוע.
וניסיתי ללכת ליחידית הסרטה בצבא ולא התקבלתי.
ועכשיו אני ממש מתוסכל... כי לא רק ש12 שנה מהחיים שלי נשרפו. ואני מת כבר להתחיל עם ה"חיים האמיתיים"... עכשיו גם כל הקטע של 3 שנים צבא... רק מלחשוב על זה אני נהיה מדוכא.