5 תשובות
אני ככ מבינה אותך.
בכיתה ח' ספרתי למחנכת שאני רוצה להעלות את הציון במבחן במועד ב' והמחנכת אמרה "חוץ מהמבחן, את נראית, מאד עצובה, כבויה, מה קורה לך?"
ומאז זה התחיל.
פגישות עם היועצת והמחנכת והמנהלת שספרתי יותר מדי, הם עשו אחריי מעקב, שלחו אותי לפסיכולוג שהפנה אותי לפסיכיאטר, כל יום בכיתי ודיממתי זאת הייתה התקוםה הכי נוראית בחיים שלי.
אני ממש אהתבי לצייר בשיעורים, התאמנצי על דמעות, המורה באנגלית לקחה לי את הציור (פשוט ככה), שאלה מול כל הכיתה אם אני בדכאון והלכה לתת את הציור להנהלה.
בסך הכל רציתי לצייר כי זה עושה לי טוב.
לא ידעתי שכל הצוות של בית הספר יודע מזה.
מזל שעברתי לתיכון סופסוף.
מסקנה-אל תגידי דברים ליועצת. תגידי קודם לאנשים שאת באמת סומכת אליהם, כמו ההורים שלך.
בכיתה ח' ספרתי למחנכת שאני רוצה להעלות את הציון במבחן במועד ב' והמחנכת אמרה "חוץ מהמבחן, את נראית, מאד עצובה, כבויה, מה קורה לך?"
ומאז זה התחיל.
פגישות עם היועצת והמחנכת והמנהלת שספרתי יותר מדי, הם עשו אחריי מעקב, שלחו אותי לפסיכולוג שהפנה אותי לפסיכיאטר, כל יום בכיתי ודיממתי זאת הייתה התקוםה הכי נוראית בחיים שלי.
אני ממש אהתבי לצייר בשיעורים, התאמנצי על דמעות, המורה באנגלית לקחה לי את הציור (פשוט ככה), שאלה מול כל הכיתה אם אני בדכאון והלכה לתת את הציור להנהלה.
בסך הכל רציתי לצייר כי זה עושה לי טוב.
לא ידעתי שכל הצוות של בית הספר יודע מזה.
מזל שעברתי לתיכון סופסוף.
מסקנה-אל תגידי דברים ליועצת. תגידי קודם לאנשים שאת באמת סומכת אליהם, כמו ההורים שלך.
שואל השאלה:
אבל היחס הזה מטורף. כי אני לא בדיכאון ולא בכלום. זה מרגיש כמו מישהי נורמאלית שכולם חושבים ומתנהגים אליה כאילו היא משוגעת. אני לא יושבת במיטה ובוכה על איך להתאבד ממש ממש לא. אבל נגיד קרה משהו עם החברות אז אני כזה יאלה סעמק לא רוצה תחיים האלה יותר אבל זה לא שאני הולכת לעשות משהו בחיים לא. אני לא בן אדם דכאוני. והם רואים אותי בתור אחת כזאת וזה מטריף
אבל היחס הזה מטורף. כי אני לא בדיכאון ולא בכלום. זה מרגיש כמו מישהי נורמאלית שכולם חושבים ומתנהגים אליה כאילו היא משוגעת. אני לא יושבת במיטה ובוכה על איך להתאבד ממש ממש לא. אבל נגיד קרה משהו עם החברות אז אני כזה יאלה סעמק לא רוצה תחיים האלה יותר אבל זה לא שאני הולכת לעשות משהו בחיים לא. אני לא בן אדם דכאוני. והם רואים אותי בתור אחת כזאת וזה מטריף
אנונימית
זה בסדר גמור מה שעשית. לאדם מבוגר יש הרבה יותר נסיון חיים מחברה וטוב עשית. אם את בכל זאת לא מרגישה נח לדבר עם מבוגרת זה בסדר את לא חייבת אף אחד לא מכריח אותך. אך תביני שהם סך הכל רוצות לטובתך ואם את שואלת אותי זה גם טוב בשבילך כי היית במצב נפשי קשה ובדכאון עמוק. זה חשוב בשבילך שתדברי עם מישהו על זה זה יעזור לך וזה לא בושה בכלל.
שואל השאלה:
אומייגאד לא הייתי בשום מצב נפשי קשה ובשום דיכאון עמוק כמה אני יכולה להגיד את זה אלוהים
אומייגאד לא הייתי בשום מצב נפשי קשה ובשום דיכאון עמוק כמה אני יכולה להגיד את זה אלוהים
אנונימית
את צודקת, אין לך דיכאון וזה, פשוט את עוברת דברים בגיל התגברות , ולפעמים יוצא שאת די עצובה ועצבנית וצריכה אדם שיבין אותך ולא יחשוב שאת "איזו מסכנה" שצריך לרחם עליה, כי זה באמת מעצבן , ולכן זה באמת גורם לך להרגיש שלא מבינים אותך וחושבים שאת מישהי שסובלת מדיכאון שחושבת שלילי ורוצה למות אבל את לא כזו ואת לא עצובה, ויש ימים שהיו לך בעיות עם חברות וזה ולכן היית די עצובה וצריכה מישהו שיבין אותך ולא יגרום לך להרגיש כיאלו שאת סובלת משהו. התגובה שלך מצודקת