אני בתיכון, מרגישה בודדה לחלוטין.

ברור שזה ישתנה אם תעשי משהו

יכול להיות כן. וגם באוניברסיטה ובעבודה ובחיים. אבל רק אם תתני לזה להמשיך ככה. אם תתחילי ליזום, לנסות להתחבר לאנשים, המצב ישתפר

שואל השאלה:
אני מנסה וניסיתי כל דבר אפשרי:
החל מליזום בעצמי ועד להידחף. ככ הרבה פעמים אמרתי לאנשים מה אני באמת מרגישה וכמה שזה כואב- אנחנו נוער אגוצנטרי, לאפאחד לא באמת אכפת. ויתרתי כי הבנתי שאין מה להילחם בזה. זה בסדר, תקופת התיכון שלי כמו של הרבה אחרים מסתכמת בעיקר בבכי, אובדנות ומרירות; התרגלתי.

שואל השאלה:
כן, גם את זה ניסיתי^
שום דבר לא בא מעצמו, אני אמשיך לבכות ולהתמרמר, זה ממש מעביר את הזמן אגב

אני בדיוק במצב שלך. אין לי אפילו מישהו אחד לדבר איתו בתיכון, ניסיתי להשתלב בכל דרך שאני יכולה וזה הלך והחמיר. אם את רוצה אני תמיד פה להיות אוזן קשבת בתור אחת שגם עוברת את זה. אני מקווה שזה ישתפר בשביל שתינו בעתיד.

קודם כל, אני די מזדהה איתך. גם אני שואל את עצמי עד מתי אני אהיה לבד, והאם במסגרת הבאה שאני אהיה, אולי שם יבוא השינוי.
הלוואי והייתי יכול לייעץ לך איך לשנות את זה. האפשרות הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה זה להיעזר באיש מקצוע, כמו פסיכולוג או קואוצ'ר.

אבל לשאלתך, הכל יכול להיות. יכול להיות שבגלל האנשים שם ו/או בגלל המסגרת שם יווצר מצב שיהיה יותר מתאים ליצירת קשרים עבורך.

אתה תהיה לבד אם תחשוב שאתה לבד ולא תעשה כלום בנוגע לזה,
תפנה לאנשים, תיזום, תצטרף לקבוצות חברים, תדבר יותר.

^ למי אתה מגיב?