אני ש ו נ א את אחותי מהאומנה. אני רוצה שהיא תעוף לי מהחיים וכמה שיותר מהר.

למה אתה שונא אותה

שואל השאלה:
כי היא בן אדם דוחה ואני פשוטלא רוצה לראות אותה


אגב סליחה שזה אנונימית אני לא יודע איך לשנות אני חדש פה ורק עכשיו נרשמתי

לפעמים אנחנו "שונאים" ילד בלי סיבה, ואנחנו מתרצים זאת בכל מיני תירוצים ("היא דוחה").

כשהייתי ילד, המורה הושיבה אותי ליד ילדה שלא היתה ממש מקובלת (היא היתה לובשת בגדים מוזרים ונראית "פריקית"), וזה היה נראה לי כמו סוף העולם. הזדעזעתי, וידעתי שאני חייב לעשות משהו כדי "לתקן" את המצב. תכננתי מה להגיד למורה כדי שתעביר אותי מקום. אני לא זוכר אילו תירוצים תכננתי להגיד לה (זה היה לפני שנים רבות), אבל מה שאני זוכר זה שבסוף לא עשיתי זאת (לא מתוך בחירה: פשוט לא הזדמן לי), וכיום אני מודה על כך כי אני יודע שאם הייתי עושה זאת, הייתי פוגע באדם תמים שאין בו שום בעיה (אותה ילדה), והייתי צריך לשאת את יסורי המצפון כל חיי.

אני מתבייש כשאני חושב על מה שתכננתי לעשות.

אתה, כילד, מייחס חשיבות למקובלות ולאופנתיות ולשלמות בגוף ובנפש, ומי שלא כזה מבחינתך הוא מצורע שצריך להתרחק ממנו. אני מבין את זה. גם אני הייתי כזה. אבל זה רוע. אתה צריך לראות את הטוב שיש בכל אדם.

אם יש משהו שלא נוח לך איתה, ואם מדובר בדבר מוצדק, תגיד לה בצורה מכובדת, תציב לה גבולות. למשל, אם היא "חופרת" לך, תיקח אותה לשיחה ותאמר לה שאתה לא אוהב שעושים x (ולא ש*היא* עושה x). או, אם היא נכנסת לך לאיזו טריטוריה, תגיד לה שקצת עצוב לך שאיבדת משהו והיית רוצה לקבל קצת התחשבות. תעשה זאת בצורה בוגרת. זה יהיה המבחן שלך.

אגב, הכרתי הרבה ילדים "דוחים", אבל כולם, כשהתבגרו, הפכו לאנשים מאוד יפים. יש לך הזדמנות דווקא לתרום לה, ולך עצמך, בכך שתתנהג כמו בנאדם, לא כילד. לא ירחק היום ואתה תתגאה בכך.

תענה לי רגע על השאלה, אם חס וחלילה, היא הייתה מתה? לא היה אכפת לך? תענה ברצינות.
אם חס וחלילה יקרא דבר כזה לאחותך, תחייה כל החיים עם יסורי מצפון על איך שדיברתי עלייה.
תחשוב על זה קצת.
אם לא אכפת לך אבל באמת, למה?