זה קורה לכם שאתם מרגישים לא אהובים ולא חשובים לאף אחד?

אכן כן

רוב הזמן

כן

כן

רוב הזמן

לצערי כן

יאפ , וולקאם טו דה קלאב

אכן

וואו תמיד. פשוט תמיד.

תמיד

שואל השאלה:
איך מנצחים את המחשבה הזאת?

כל הזמן.
זה פחות חיצוני, יותר פנימית.
לא משנה כמה חיצונית יהיו לי חברים אני תמיד ארגיש בדידות פנימית, כי אף אחד לא באמת יודע ומבין מה אני עוברת..
אני גם חושבת יותר מידי..

לא לאפאחד לגמרי, אלא לא אהובים מספיק.
וכן מלא, אני ילדת צומי.

כן.

כן לפעמים למרות שזה לא נכון אני חושבת לעצמי ככה לפעמים

אני לא חשובה ולא אהובה על אף אחד וגם לא אכפת לי וגם לך לא צריך שיהיה אכפת צריך למצוא את האנשים המתאימים והנכונים לך ורק אז יהיה אמור שיהיה לך אכפת אם אוהבים אותך או לא או אכפת להם או לא

מרגישה ככה המון בתקופה האחרונה.
אבל אני יודעת שכן אוהבים אותי, כאלו, מקווה.
למרות שהידיעה הזאת לא ממש עוזרת במשהו לצערי.

לא רקשזה קורה לרוב דואגים להזכיר לי את זה..

קורה לי לפעמים ואז אני נזכר שאני מת על עצמי ויש לי משפחה מדהימה שאני כל העולם בשבילה. כל אחד (כל אחד!) אפילו ההומלס הבודד בפינה ברחוב משנה משהו בעולם. אין ערך גבוה יותר מחיי אדם

^ תתפלא, אני לא משנה לאף אחד. אף אחד לא רוצה אותי בעולם.

אם זה מה שאת חושבת קטונתי^

אמרו לי את זה. אבא שלי אומר לי אני לא צריך אותך מתי תמותי..

אנונימית, שימי אלף בולבולונים על אבא שלך. איכס, זה אבא זה?
פאק, אני ממש מצטערת בשבילך שהיית צריכה לשמוע את זה ממנו אבל הוא כזה מגעיל- גם לי היה משהו דומה עם אבא שלי ואני לא סובלת אותו בגלל זה אבל אני אומרת לך באמת שימי פס על אנשים שאומרים לך דברים כאלה כי הם חראות והם לא שווים אותך.. תדעי שאפשר להתגבר על ה כ ל ושיש עתיד בלי להרגיש ככה. אני מקווה שתראי את התגובה הזאת.. אם תרצי לפרוק לי או לדבר איתי אני כאן בשבילך.