אני לא מפסיקה לבכות! "החברה הכי טובה שלי" ברגעים אלו מנצלת את החולשה הכי גדולה שלי.

לא הבנתי את הקשר לאיראן
אבל היא לא חברה בובי, שחררי אותה

זו ממש לא חברה, תתרחקי ממנה!

תראי שלא אכפת לך,תהיי אדישה..
ולאט לאט תתרחקי ממנה

שואל השאלה:
גם שאני אתרחק היא עוד יותר תתקרב אליו.. אני ביישנית ושקטה, והוא ישכח ממני, וגם ככה הקשר שלי ושלו לא משהו, אבל רק בגלל שהוא הקראש שלי היא כל היום מקרקרת סביבו.

לא הבנתי לה היא עושה בכוונה? היא יודעת שיש לך קראש עליו?
אם כן את לא יכולה לקרוא לה חברה שלך, היא סתם יוצאת בן אדם חרא, ובכלל לא חברה, תתרחקי מבנות כאלה

שואל השאלה:
אני פוחדת להישאר לבד.. והיא יודעת שאני לא אעזוב את החברות הזאת כי אני אהיה לבד וארצה שוב לחזור להיות חברה שלה, אני מרגישה כל כך עלובה שאני מקנאה שהם צוחקים ביחד בקבוצה ועוד יותר פתאטית שאני בוכה מזה. איזה מציאות חרא.

תקשיבי, באמת לטובתך.
הלבד הזה יהיה זמני, את תכירי חברות חדשות ויותר טובות, אנשים טובים, זה פשוט יקח קצת זמן.
אבל באמת שלא כדי לך להיות תלויה בה, זה יותר גרוע

בת כמה את? אם אפשר לשאול

אם תתרחקי ממנה היא לא תתקרב אליו כי אז כבר לא יהיה לה טעם לעשות זאת..

ועדיף להישאר לבד מאשר להיות עם חברה אויבת

שואל השאלה:
אני בת 17.. וזה הבעיה, יש לי בעיה ליצור קשרים עם חברים, היא פשוט חברה שלי כל כך הרבה שנים, אפילו אמא שלי לא אוהבת אותה ולא אהבה אף פעם. אבל אני יודעת שאם אתנתק ממנה אשאר לבד, מניסיון

היא החברה היחידה שלך?
גם לי היה משהו דומה.
אם תרצי אשמח לדבר איתך

שואל השאלה:
להפך.. שאתרחק ממנה היא תרצה עוד יותר להכאיב לי ולדבר איתו יותר שאתחרט ואחזור! גאד למה זה מגיע לי? אני נקרעת כל יום מרוב שאני בעניין שלו והוא אפילו לא יודע, אפילו שהוא מדבר איתי היא דוחפת את האף שלה

דוחה ברמות.
תדברי איתה על זה ותגידי לה את כל הדברים שרשמת כאן ואם היא ממשיכה אז תתרחקי ממנה!!
איזה מן חברה זאת?? צבועה.

אחותי, אני אגיד לך משהו שלמדתי מהניסיון האישי שלי.
אל תתני לאנשים אחרים "לרחם עלייך", כלומר, אל תדברי עם אנשים אחרים על הצרות שלך, חששות שלך, וכ'ו. תהיי טובה בלהקשיב יותר ולדבר פחות. כשאת חושפת בפני אנשים את הצרות שלך את חושפת בפניהם את הנקודות החלשות שלך, ולא משנה כמה את חושבת שהאדם שאותו שיתפת הוא חבר טוב, זה יכול לפגוע בך בצורה ממש קשה (כמו עכשיו).
גם לעולם אל תפחדי להיות לבד. אני מבינה שזה נשמע ממש קשה אבל בגדול- זו חוויה שיכולה לגמרי להעצים ולחזק אותך.
התקופה הזו בסופו של דבר חולפת. אנשים תמיד באים ויוצאים מחיינו ואני באמת מאמינה שלכל אדם יש משמעות וסיבה למה הוא לקח חלק מהסיפור שלנו.
תעשי רגע זום אאוט על המצב ותחשבי בגדול,
תסיקי את המסקנות שלך לעתיד:
עכשיו את מנוסה יותר ואת יודעת שאי אפשר לסמוך על אנשים במאה אחוז, שאסור לך להיפתח בפני אנשים עד הסוף.

בעיניי, מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לא להגיב למה שהחברה הזו עושה. אל תראי לה שזה מזיז לך, להפך- תשדרי שהכל סבבה והכל מעולה ואת שמחה ומאושרת. (כמובן גם אל תראי את זה בהגזמה כדי שזה לא יראה מאולץ ובכח אלא בטבעיות)
אם תראי לה שאת עצובה, מבואסת, עצבנית או כל דבר בסגנון - היא למעשה משיגה את מה שהיא רצתה מלכתחילה. אל תתני לה את האושר הזה.
אל תדברי איתה על כך ותתרחקי ממנה באלגנטיות. אם היא פונה אלייך או משהו- תתנהגי כאילו הכל רגיל אבל לאט לאט תתרחקי. תפסיקי לשתף אותה ברגשות שלך, דברים אישיים וכ'ו.

היא באמת לא שווה את מה שיש לך לתת, היא לא שווה את הזמן שלך והאמון שלך.
גם אם תתנתקי ממנה ותישארי לבד, אז? מה יהיה?
את חושבת שעדיף לבלות בחברת מישהי כמוה על פני להיות לבד? הכי לא.

תאמיני לי, אני הייתי באותו מקום כמו שלך. הייתי חברה במשך 7 שנים של מישהי ובכל פעם נפגעתי וקיבלתי סימנים להפסיק איתה את הקשר אך התעלמתי מכך כי באותה תקופה להיות לבד היה הדבר הכי נוראי שיכלתי לדמיין. ומה שקרה בסוף הוא שבסוף התיכון היא פגעה בי בצורה הכי הכי קשה שיש. ברמה לא אנושית בכלל. וכשאני מסתכלת אחורה, אני אומרת לעצמי איזו סתומה הייתי וכמה שלא אהבתי את עצמי בכך שנשארתי בחברתה למרות הכל.

אני באמת באמת לא מאחלת לך לא לעשות את הטעות שלי.
אם את רוצה, את גם מוזמנת לפנות אלי בפרטי. ❤