הגיוני שזה מעצבן אותי? זה ככ מעצבן אותי שאני כבר לא יכולה. קשור לחברה.

אפעם לא היו לי חברות שאני סומכת עליהן ועליה אני הכי סומכת, בחופש הגדול היינו חברות ממש קרובות ושיתפנו דברים שאף אחד לא יודע עלינו. היא הראשונה* שיצאתי בפניה מהארון. בכל מקרה, בזמן האחרון היא ממש מעצבנת אותי. נתחיל בזה שבבית ספר היא די מקובלת וכולם תמיד רוצים להיות איתה והיא הכי זורמת איתם והיא לא מדברת איתי בכלל. בקושי. אולי 2 מילים ביום ואז בערב היא מדברת איתי בוואטסאפ על כמה שקשה לה ושהיא שונאת את הילדים האלה וכו, אני הכי עוזרת לה בקטע הזה ומדריכה אותה אבל היא ממש דו פרצופית ובבית ספר היא ממש צוחקת איתם וזורמת איתם וזה מעצבן אותי שאחרי זה היא באה ומבזבזת לי את הזמן בלרכל עליהם. חוץ מזה, היא מייבשת אותי כשבא לה. נגיד אני כותבת לה משהו אז היא עונה לי ב"טוב", "בסדר", דברים כאלה מפגרים. וכשאני צריכה אותה היא אף פעם לא עונה. נגיד אני שולחת הודעות והיא לא עונה. שולחת הקלטות והיא אף פעם לא שומעת. אם היא תענה זה רק אחרי כמה שעות טובות או רק כי היא הייתה מחוברת ועכשיו היא חייבת. בכללי היא תמיד מנסה להיות מיוחדת וזה מחרפן. "לא אני לא אבוא לבית ספר בפורים כי זה מיותר לדעתי" וביום הולדת שלה היא הכי עצבנה אותי. אני ועוד כמה בנות ניסינו לארגן משהו וכשפתחו קבוצה של 30 ילדים היא אמרה שהיא ממש רוצה שכולם יבואו ואפילו לקחה חלק בתכנון והתלהבה ממש ויומיים לפני היא החליטה שלא מתאים לה אחרי שכולם פינו את היום הזה בשבילה כי "זו סתם סיבה למסיבה" כאילו די.
גם בטיול השנתי דיברתי עם הקראשית שלי בערב שיחה ארוכה סוג של שחנש והיא יודעת שהיא הקראשית שלי כאילו והיא ישבה ספסל מולי עם עוד ילדה והיא קראה לי ולא שמעתי מרוב שהייתי עמוק בתוך השיחה (אפילו הקראשית לא שמעה שהיא קראה לי) ואז כשבאתי אליה היא אמרה לי "לא, אל תבואי אליי. ההתנהגות שלך מגעילה" כאילו וואי מה הבעיה שלך לפרגן? סבבה לא שמעתי מה את נפגעת? בכללי בחבורה תמיד אני מנודה והן לא שומעות אותי אם כבר, אני הילדה הזו שמדברת ולאף אחת לא אכפת. זה מחרפן אותי ואני יכולה להמשיך ככ הרבה אבל זה סתם יצא חופר
בכל מקרה הגיוני שההתנהגות הזו מחרפנת אותי?
איך לרסן את עצמי? (ולדבר איתה על זה לא יעזור)